את הבוקר הזה התחלנו בשיחת טלפון מוקדמת במיוחד, בשעה 3 לפנות בוקר. על הקו היה הנציג מחברת הכדור פורח, והוא הודיע לנו שבגלל תנאי מזג האוויר, לא נוכל לצאת לטיסה בכדור פורח כמו שתכננו.
טוב, זה היה נשמע די הגיוני, כי בדרך לפה היתה סופה נוראית שנראתה ככה, ובהחלט הבנו למה הטיסה בוטלה.
אבל בבוקר, זה כבר היה נראה ככה:
החלטנו שכדור פורח זה לא מה שיפיל אותנו, בייחוד מכיוון שלבסוף לא עלינו עליו. אכלנו ארוחת בוקר במלון עם חבורת אופנוענים, בדיוק כמו שרואים בסרטים - עם חולצות תואמות וקולות רועמים - ויצאנו לדרך לפארק שנקרא פארק פילאנסברג, שממוקם כ 5 דקות נסיעה מsun city.
עלות הכניסה לפארק היא בסביבות ה 80 ראנד למבוגר, שזה בערך 25 שקל לאדם. שילמנו והתחלנו לנסוע בשבילי הפארק. רוב הפארקים בדרום אפריקה מתגאים בעובדה שאפשר לראות בהם את חמשת הגדולים - The Big Five - וגם הפארק הזה, שהוא הרביעי בגודלו במדינה - מתגאה בכך. שילמנו ונכנסנו לפארק.
בתוך הפארק מהירות הנסיעה מוגבלת ל40 קמ״ש בלבד, כדי שלא לרמוס חיות שמסתובבות בשטח, או כמו שכמעט קרה לנו - שלא ירמסו אותנו... ההתחלה היתה איטית משהו, בעודנו מתקדמים לאט לאט בפארק. ראינו זברה נחמדה, ואחרי זה עוד כמה, תאו(אים) . באיזור הפארק אין קליטה סלולרית בכלל, כך שהחלטנו להעזר בארבע רוחות השמיים כדי לנווט, וגם במפות של גוגל שדווקא תפקדו מצויין. הן לא הראו לנו איפה יש אריות, אבל בהחלט הראו איפה הפניה הבאה.
ובאמת, כשהגענו לפניה הבאה, החלטנו לרדת לאחת מדרכי העפר שיש בפארק, על מנת לנסוע קרוב יותר לאגם. נסענו לידו ולאחר כעשרים דקות נסיעה איטית ומרתקת (כי כל רגע עצרנו לצלם עוד חיה, ועוד חיה) הגענו למבנה ממוגן מעץ, עם גדר חשמלית בצדדיו, שהוביל אותנו היישר אל האגם , לאיזור מוצל ומקורה שם אפשר לשבת בשקט ולראות את החיות מקרוב מבלי להפריע להן.
כשנכנסנו, בדיוק יצא משם מישהו, ולחש לנו - תהיו בשקט... יש שם אריות! בשלב הזה קצת צחקנו, כי אריות עוד לא ראינו, אבל הנהנו לתודה עם הראש והמשכנו פנימה.
וכאן הרגע לעצור רגע ולהגיד מילה על האנשים בדרום אפריקה - בנתיים כל מי שפגשנו, באמת ניסה לעזור לנו - למרות שאנחנו עדיין לא סגורים לגבי הח׳ברה מאתמול בשדה התעופה...
אז נכנסו, ותפסנו מקום על הספסל, וחיפשנו את האריה. באמת מצאנו אותו - בקצה השני של האגם !!! רוצה לומר - גם עם המצלמות המשוכללות שלנו, הצלחנו לראות אותו - אבל ממש בקושי.
אז המשכנו לשמור על השקט ולצפות בעוד כמה חיות, והמשכנו הלאה בדרך. לאחר עצירה קצרה להתרעננות במרכז המבקרים של הפארק, ראינו שמגיעה שעת צהריים וכדאי שנתחיל לחזור. חשבנו מסלול מחדש ושמנו פעמינו לכיוון שער היציאה של הפארק, הפעם ממקום אחר.
לאחר נסיעה של כמה דקות, ראינו רכב שנוסע רוורס. ברגע הראשון זה היה נראה מוזר - אבל אני מניח שאם אתה בתוך רכב - ומולך בא פיל - כדאי שתיסע רוורס...
בעוד אנו תוהים האם גם עלינו לנסוע עכשיו ברוורס, טל צעק - יו!! זה לא עזר למד ההיסטריה באוטו (כי לא כל יום פיל ענק מתקדם לכיוון שלנו...) אבל מבט שמאלה הראה לנו שאנו נמצאים ליד פיל נוסף, אולי פילה - ענק ו.... לא זז לשום מקום.
אז צילמנו אותו קצת, ובנתיים הפיל התקרב והתקרב ואז... חתך ימינה אל עבר הפיל/ה ותאמינו לי - זה היה אחד הדברים הכי מדהימים שראינו היום . שתי חיות גדולות, עצומות בגודלן - נפגשות ומראות סימני חיבה אמיתיים אחד לשני - זה היה פשוט מחזה מרהיב. וכן - אפילו צילמתי את זה:
אחרי הפילים ראינו. כמה ג׳ירפות חמודות, ומשם המשכנו הלאה חזרה למלון, ושם - פגשנו קופים. המון קופים:
התארגנו ומיד יצאנו לזיפ ליין 2000. זה בעצם חבל פלדה שמתוח ממרומי הר לאורך 2 קילומטרים . קושרים את האדם המשוגע למעלה, ומשם יורדים במשך 2 דקות, 2 ק״מ במהירות של בערך 120 קמ״ש.למה ממוצעת? כי הגיעו כאן ל 183 קמ״ש...
החוויה עצמה מדהימה ומהנה - לא מפחידה בכלל - למרות שהמפעילים בהחלט מקפידים להדגיש שהיה להם מאוד נחמד לפגוש אותנו והם לא בטוחים שנתראה שוב... ככה נראית סצנת הסיום
אחרי שהחזרנו דופק ונשימה, חזרנו חזרה למלון, אכלנו משהו, ויצאנו לסיור ספונטני ביער שמצאנו בתוך המלון (שאסור ללכת בו אחרי השעה 7 בערב, כי הוא מסוכן) . הנה כמה תמונות משם, כולל אורי כדורי ענק במיוחד שטל מצא והחזיק.
עכשיו ירד הערב, ואנחנו מתארגנים ליום הבא...
טוב, זה היה נשמע די הגיוני, כי בדרך לפה היתה סופה נוראית שנראתה ככה, ובהחלט הבנו למה הטיסה בוטלה.
אבל בבוקר, זה כבר היה נראה ככה:
החלטנו שכדור פורח זה לא מה שיפיל אותנו, בייחוד מכיוון שלבסוף לא עלינו עליו. אכלנו ארוחת בוקר במלון עם חבורת אופנוענים, בדיוק כמו שרואים בסרטים - עם חולצות תואמות וקולות רועמים - ויצאנו לדרך לפארק שנקרא פארק פילאנסברג, שממוקם כ 5 דקות נסיעה מsun city.
עלות הכניסה לפארק היא בסביבות ה 80 ראנד למבוגר, שזה בערך 25 שקל לאדם. שילמנו והתחלנו לנסוע בשבילי הפארק. רוב הפארקים בדרום אפריקה מתגאים בעובדה שאפשר לראות בהם את חמשת הגדולים - The Big Five - וגם הפארק הזה, שהוא הרביעי בגודלו במדינה - מתגאה בכך. שילמנו ונכנסנו לפארק.
בתוך הפארק מהירות הנסיעה מוגבלת ל40 קמ״ש בלבד, כדי שלא לרמוס חיות שמסתובבות בשטח, או כמו שכמעט קרה לנו - שלא ירמסו אותנו... ההתחלה היתה איטית משהו, בעודנו מתקדמים לאט לאט בפארק. ראינו זברה נחמדה, ואחרי זה עוד כמה, תאו(אים) . באיזור הפארק אין קליטה סלולרית בכלל, כך שהחלטנו להעזר בארבע רוחות השמיים כדי לנווט, וגם במפות של גוגל שדווקא תפקדו מצויין. הן לא הראו לנו איפה יש אריות, אבל בהחלט הראו איפה הפניה הבאה.
ובאמת, כשהגענו לפניה הבאה, החלטנו לרדת לאחת מדרכי העפר שיש בפארק, על מנת לנסוע קרוב יותר לאגם. נסענו לידו ולאחר כעשרים דקות נסיעה איטית ומרתקת (כי כל רגע עצרנו לצלם עוד חיה, ועוד חיה) הגענו למבנה ממוגן מעץ, עם גדר חשמלית בצדדיו, שהוביל אותנו היישר אל האגם , לאיזור מוצל ומקורה שם אפשר לשבת בשקט ולראות את החיות מקרוב מבלי להפריע להן.
כשנכנסנו, בדיוק יצא משם מישהו, ולחש לנו - תהיו בשקט... יש שם אריות! בשלב הזה קצת צחקנו, כי אריות עוד לא ראינו, אבל הנהנו לתודה עם הראש והמשכנו פנימה.
וכאן הרגע לעצור רגע ולהגיד מילה על האנשים בדרום אפריקה - בנתיים כל מי שפגשנו, באמת ניסה לעזור לנו - למרות שאנחנו עדיין לא סגורים לגבי הח׳ברה מאתמול בשדה התעופה...
אז נכנסו, ותפסנו מקום על הספסל, וחיפשנו את האריה. באמת מצאנו אותו - בקצה השני של האגם !!! רוצה לומר - גם עם המצלמות המשוכללות שלנו, הצלחנו לראות אותו - אבל ממש בקושי.
אז המשכנו לשמור על השקט ולצפות בעוד כמה חיות, והמשכנו הלאה בדרך. לאחר עצירה קצרה להתרעננות במרכז המבקרים של הפארק, ראינו שמגיעה שעת צהריים וכדאי שנתחיל לחזור. חשבנו מסלול מחדש ושמנו פעמינו לכיוון שער היציאה של הפארק, הפעם ממקום אחר.
לאחר נסיעה של כמה דקות, ראינו רכב שנוסע רוורס. ברגע הראשון זה היה נראה מוזר - אבל אני מניח שאם אתה בתוך רכב - ומולך בא פיל - כדאי שתיסע רוורס...
בעוד אנו תוהים האם גם עלינו לנסוע עכשיו ברוורס, טל צעק - יו!! זה לא עזר למד ההיסטריה באוטו (כי לא כל יום פיל ענק מתקדם לכיוון שלנו...) אבל מבט שמאלה הראה לנו שאנו נמצאים ליד פיל נוסף, אולי פילה - ענק ו.... לא זז לשום מקום.
אז צילמנו אותו קצת, ובנתיים הפיל התקרב והתקרב ואז... חתך ימינה אל עבר הפיל/ה ותאמינו לי - זה היה אחד הדברים הכי מדהימים שראינו היום . שתי חיות גדולות, עצומות בגודלן - נפגשות ומראות סימני חיבה אמיתיים אחד לשני - זה היה פשוט מחזה מרהיב. וכן - אפילו צילמתי את זה:
אחרי הפילים ראינו. כמה ג׳ירפות חמודות, ומשם המשכנו הלאה חזרה למלון, ושם - פגשנו קופים. המון קופים:
התארגנו ומיד יצאנו לזיפ ליין 2000. זה בעצם חבל פלדה שמתוח ממרומי הר לאורך 2 קילומטרים . קושרים את האדם המשוגע למעלה, ומשם יורדים במשך 2 דקות, 2 ק״מ במהירות של בערך 120 קמ״ש.למה ממוצעת? כי הגיעו כאן ל 183 קמ״ש...
החוויה עצמה מדהימה ומהנה - לא מפחידה בכלל - למרות שהמפעילים בהחלט מקפידים להדגיש שהיה להם מאוד נחמד לפגוש אותנו והם לא בטוחים שנתראה שוב... ככה נראית סצנת הסיום
אחרי שהחזרנו דופק ונשימה, חזרנו חזרה למלון, אכלנו משהו, ויצאנו לסיור ספונטני ביער שמצאנו בתוך המלון (שאסור ללכת בו אחרי השעה 7 בערב, כי הוא מסוכן) . הנה כמה תמונות משם, כולל אורי כדורי ענק במיוחד שטל מצא והחזיק.
עכשיו ירד הערב, ואנחנו מתארגנים ליום הבא...
חיים הכתיבה שלך מרתקת. נהנית לקרוא כל חוויה. תמשיכו להנות .
השבמחק