תמונות כמובטח והמשך הטיול

ביציאה מסאן סיטי,  ראינו המון רכבים כאלה שמסיעים אנשים מאחורה הטנדר.  החוק אומר  שאם יש לך מקום לשבת,  אין בעיה לנסוע.  הוא לא אומר כמה נהרגים בתאונות ככה,  ויש הרבה.

מעין טל ואני,  לפני העליה למטוס הקטנטן שיקח אותנו לשמורת קרוגר.

הגענו לשמורה וכבר ראינו חיות - זברה מטיילת לה

 זהו עמוס emos שסייר אתנו בשמורה קטן קטן אבל עם חוכמת חיים משוגעת בכל מה שנוגע לחיות בשטח. הוא מקשיב לקולות, לריחות, ויודע לזהות את החיות לפני שהן מזהות אותנו - וזה חשוב...

אני טל ומעין בעת הליכה בשעות בין ערביים

שלד של קרנף , ממש לפני שפגשנו בקרנפים אמיתיים - בשלוש השנים האחרונות ישנה בצורת באפריקה והרבה חיות מתות עקב כך .

זהו אנדרי andre המדריך שלנו עם הנימוסים הבריטיים, שדאג לכל מחסרונו עשרים וארבע שעות ביממה

האוהל המפנק שלנו

אנחנו על רכב הספארי בדרך למתחם האוהלים

מתחם המקלחת בתוך האוהל

פינת ישיבה בנוסח tomb rider

ארוחת ערב מפנקת במיוחד אחרי ההליכה

שינה באוהל תחת כילה,  לבסוף לא היה בה צורך כי כמעט לא היו יתושים

וכעת,  כמה תמונות של חיות: 

 אוכלי פגרים על עץ,  מחכים להסתדרות על פגר של אריה.

 פילה ופילפילון.  תמונה מאוד מסוכנת,  עוד שניה היתה רצה אלינו.

 צמד אריות שמעין צילמה,  שווה לסובב את הראש

 זאב טלוא,  נשארו רק 5000 כאלה בכל העולם!

חילזון ענק,  יותר מכף יד! החיה השניה בכל הפארק שהיא איטית יותר מבני האדם,  הראשונה היא צב. לכן המנטרה בטיולים האלה היא: 

אל תרוץ,  גם ככה אין לך סיכוי... 

בשעות אחר הצהריים, אחרי שנחנו קצת, שמנו עלינו את מיטב הבגדים ומברשת שיניים, ויצאנו להליכה של ארבע וחצי קילומטר אל עבר מתחם הסליפ אאוט. מדובר במתחם של ארבעה אוהלים קטנים על גבי קלונסאות מעץ, שמשקיפים אל עבר באר מים אליה באות החיות לשתות בלילה. אחרי הליכה שבמהלכה ראינו כמה חיות, שלושה קרנפים מהם דאגנו להזהר הפעם - הגענו למתחם.

מתחם ה סליפ אאוט,  שינה בחוץ על אוהלים.

הדבר הראשון שעמוס עשה זה להדליק מדורה על גבי המתחם הזה, שבנוי כולו מעץ, כי אין דבר הגיוני יותר מזה. כשגובה הלהבות ירד קצת, כעבור בערך שעה וחצי, הבשר הונח והתחיל להתבשל ...

ישבנו ונהנו מהחברה של שאר האנשים שהיו שם, מדיי פעם עצרנו להקשיב לשאגת האריות המדהימה שפילחה את החלל, וזה היה מדהים. שום דבר לא הכין אותנו למתקפה שהגיעה אחר כך - ברגע שהאוכל הונח על השולחן - עשרות, אם לא מאות - יתושים - הקיפו והסתערו עלינו מכל הכיוונים - והם היו בכל מיני גדלים - הזויים לגמרי - החרק הכי קטן היה בגודל נמלה - והגדול - ואני באמת לא מגזים כאן - חיפושית ענק בגודל של קלמנטינה מתיישבת על גבי הצלחת ורוצה לחלוק איתנו את הסטייק. חוויה? לגמרי - גם בשבילנו וגם בשביל החיפושית ...

אחרי שסיימנו לאכול פרשנו לישון באוהלים, לקול הקולות המדהימים של חיות היער. בסביבות השעה אחת עשרה בלילה ביקר אותנו קרנף , ושמענו אותו רומס את העלים והצמחייה ממש מתחתינו. חוויה מדהימה...

חייבים להזהר כשיורדים מהאוהל...

למחרת בבוקר קמנו השכם קום (ז״א ב4 בבוקר) (ז״א אני קמתי בארבע בבוקר, טל רצה לזרוק אותי אל עבר הקרנף) והתחלנו להתארגן להליכה חזרה אל המחנה. ההליכה לקחה בערך שעתיים ובאיזור השעה שמונה בבוקר כבר היינו במחנה, טל ואני עשינו מקלחת זריזה ויצאנו לטיול פנורמי עם אישה לבנה. עכשיו, למה אני מדגיש אישה לבנה? כי במהלך יום הטיו הזה, שכלל כמה נקודות תצפית יפות על קניון באיזור, למדנו ש5 אחוז מהאנשים באפריקה, הם לבנים, והרוב - שחורים. ועדיין - יש הבדלי מעמדות די רציניים בין השחורים ללבנים. איפה שביקרנו עד עכשיו, תמיד ראינו בעיקר מנהלים לבנים, ועובדים שחורים. וסליחה מראש על השימוש במונחים האלה, אבל ככה זה עובד פה, משום מה.

למדנו שיש אבטלה חריפה באפריקה, והרבה מאוד אנשים לא עובדים, כי פשוט אין עבודה, מה שהוביל למצב הסוריאליסטי הבא: הגענו לכניסה לאחת השמורות, ובכניסה היתה שומרת. השומרת רשמה את פרטי הרכב ומספר האנשים שהיו בו, ואז נתנה לנו פתק, איתו המשכנו כעשר מטר קדימה. שם, היה מחסום נוסף וקופה.

בקופה היו כ... 4 אנשים!!! שניים בחוץ, מקבלים את הכסף, ועוד שניים בפנים - עובדים על הקופה, או משהו כזה. ז״א - חמישה אנשים מבצעים תפקיד של אדם אחד...

אחרי שסיימנו עם הסדרי התשלום, נכנסנו פנימה לשמורה. באותו היום ביקרנו ב god window , שתאמינו לי, מטפסים כל כף הרבה מדרגות כדי להגיע לחלון הזה, עד שהייתי בטוח שאני באמת הולך לפגוש את אלוהים... היתה ראות ככה ככה, ואחר כך הסתבר לנו שזה בגלל ששורפים יער סמוך. רגע, מה?

מסתבר שמדי פעם שורפים פה יערות , על מנת לחדש אותם. לאור כל השריפות באיזור חיפה זה נראה לנו הזוי למרי, אבל מדובר כאן בשריפות מבוקרות ומתוכננות. בכל מקרה, השרפות גרמו לכך שהחלון של אלוהים היה נראה קצת מלוכלך באותו הבוקר...

טל נהנה מגרנולה של בוקר לפני המשך הטיול

המשכנו בטיול ואז הגענו לנקודה אחרת מאוד יפה, שנקראת Bourkes luck Potholes , שזה בקיצור שפך של הנהר עם כמה בורות מים שהטבע יצר. זה היה מקום שבהחלט היה שווה עצירה.

יצאנו משם, ולאורך הדרך ראינו הרבה מאוד מקומות כאלה על צד הכביש שמוכרים כל מיני דברים. אפילו ראינו מספרה מאולתרת שעובדת על צד הכביש. מסתבר- שבגלל שיש אבטלה, אז אנשים מנסים להתפרנס בכל מיני דרכים - מוכרים כל מיני דברים (ניסו למכור לנו צב חי!) מציעים תספורת ובעיקר - המון מקומות לשטיפת הרכב - ראינו מעל עשרה מקומות כאלה לאורך קילומטר. עכשיו - תשכחו מתחנת שטיפה - מדובר באיש או אישה עם דלי... וכמו שהגברת הלבנה אמרה - השחורים אוהבים את האוטו שלהם נקי.

ובכל הזמן שטיילנו, מעין תפסה זולה באתר האוהלים, ואחר הצהריים יצאה לנסיעה ברחבי השמורה, ואז התמזל מזלה לראות את להקת האריות הנהדרת הזו: 

הערב ירד, וקמנו מוקדם בבוקר כדי לצאת להמשך הדרך. הכנו קפה ודיברנו עם השף ועם פרש׳ס, הסו-שף. היא סיפרה על תנאי העבודה שלה - עובדת חודש ואז יוצאת לשישה ימים הביתה. סיפרה שבבית יש להם באר עם מים, ואם נגמר- יש ברז מים ברחוב... לא קל.

למרות זאת, כל מי שאנחנו פוגשים כל הזמן מחייך - אנשים פשוטים עם שמחת חיים כנה ואמיתית. שמחנו להכין להם קפה תורכי של עלית עם כל כללי הטקס, וכמו שאפשר לראות בתמונה - הם נהנו ממנו מאוד - אז השארנו להם גם חבילה של עוגיות עבאדי, שישאר להם טעם ישראלי אמיתי מאיתנו .

יצאנו לדרך לכיוון שדה התעופה בדרך לכבוש עוד יעדים חדשים. הדהים אותנו לראות את רמת הדיוק של האנשים פה, וכל שעה שקבעו איתנו - כולם הגיעו בזמן, אם זה לאיסוף מנקודה אחת לאחרת (כי בספארי היינו ללא רכב) או לארוחות במסעדות. לכן בדרך לשדה, גילינו עדר פילים שהחליט לשבור עץ ופיזית לחסום את הכביש... לרגע תהיתי האם נגיע לטיסה בזמן, אבל הנהג הצליח לעבור את העץ (ובדרך נס לא להרגיז אף פיל) והמשכנו אל עבר שדה התעופה.

לאן טסנו? על כך בפוסט הבא...

לפוסט הזה לקח כארבע שעות להכתב. התחלתי בשעה שש בבוקר וכעת כבר עשר. ככה זה שק שיוריות האינטרנט היא לא משהו... מצד שני - לפרש׳ס בקושי יש מים זורמים בבית - אז אין לנו מה להתלונן....