את האריה הלבן הזה פגשנו במקום שנקרא פנתרה. איך הגענו לשם? הנה הסיפור...
לאחר נסיעה ארוכה במיוחד הגענו למלון בלו ג'אם, שנמצא באמצע שום מקום.... אחרי בערך שלוש שעות נסיעה ראינו שלט קטן שהוביל לדרך עפר, שעברה מעל לגשר קטן. עלינו, פנינו , עברנו ליד חוות סוסים ואחריה הגענו לבלו גאם.
היינו הרכב היחיד בחניה, זה היה נראה לנו קצת מוזר - אבל כיבינו את הרכב ונכנסנו לקבלה, שם חיכו לנו 2 בחורות שחורות ושאלו אם אנו צריכים עזרה עם התיקים. השבנו בשלילה וקיבלנו מפתחות לחדרים. מעין קיבלה את חדר מספר 2, וטל ואני את מספר 3.
החדרים התגלו כדירות קטנות עם סלו מרווח, מיטת ענק , מרפסת וחדר שירותים ואמבטיה. שאלנו בקבלה האם אנחנו האורחים היחידים ונאמר לנו שיגיעו עוד אורחים בערב. באותה הזדמנות, שאלו אותנו אם נרצה לאכול ארוחת ערב במלון. החלטנו ללכת על זה והלכנו להתארגן בחדר.
הערב ירד והלכנו לחדר האוכל. מעין חשה לא בטוב והחליטה לנוח בחדר. טל ואני הגענו לחדר האוכל, שהיה מלא בנרות דולקים והמלצרית (כן, ההיא שהיתה בקבלה קודם לכן) כיוונה אותנו לשולחן שלנו.
כל השולחנות היו ערוכים לארוחה, עם נרות דולקים ואוירה רומנטית, אבל היינו שם רק טל ואני. והמלצרית.
הרמנו גבה אבל החלטנו לזרום ולראות מה יגיע לארוחת ערב - וטוב שעשינו כך - לשולחן הגיעו מנות מפוארות ומדהימות - ראשונה, עיקרית וקינוח - וכל מנה רק השאירה אותנו בפה פעור - היה מאוד מאוד טעים... עד גמר הארוחה המלצרית נכנסה מדיי פעם לבדוק שהכל בסדר ושאנחנו מרוצים, וכל הזמן הזה היינו לבד בחדר האוכל.
לפתע, באמצע הארוחה - הגיעה הפתעה בלתי צפויה - אז למחרת עשיתי איתה סלפי...
בגמר הארוחה, שאלה אותנו המלצרית האם נרצה לקחת למעין אוכל - השבנו בחיוב וכעבור מספר דקות מצאנו את עצמנו צועדים עם מגשי אוכל אל עבר חדר מספר 2, החדר של מעין - שישנה שנת ישרים...
כשהגיע הבוקר התיישבנו שלושתנו לאכול ארוחת בוקר - הכינו לנו ארוחת בוקר בופה מפוארת - ושוב היינו לבד בכל המלון... לקחנו את התיקים ויצאנו לטייל באיזור. הגענו לאיזור העיר הרמנוס (קראנו לה חרמנוס, מתגלגל יותר טוב על הלשון) ושם עשינו קצת שופינג, בעוד טל יצא לתור את האיזור. ישבנו לאכול צהריים ואז חברנו לטל, ומשם נסענו היישר אל פנתרה.
פנתרה הוא מקום שהוקם על ידי בחורה שוודית בשם cat לפני חמש שנים, כשהיא התנדבה במקלט לחתולים. רק צריך להבין - חתולים באפריקה שוקלים מעל מאה קילו והם יכולים להרוג... בכל מקרה - כשקט גילתה מה הולך במקלט הזה, היא החליטה לאסוף תרומות ולהקים מקום משלה, שבאמת ידאג לחיות. והיום, חמש שנים אחרי - יש שם מספר לא מועט של חתולים ואריות שמקבלים יחס חם ואוהב מהצוות. החיות שם לא תמיד יכולות לחזור לטבע והן ניצלו מכל מיני מקומות - למשל - בתי הרבעה לאריות - מסתבר שבדרום אפריקה מדובר במשהו מאוד מקובל ומאוד רווחי, שמכניס הרבה מאוד כסף, אבל פוגע מאוד באריות, שצריכים לחיות בתוך כלוב כל ימי חייהם. ברי המזל שמגיעים לחוות פנטרה מקבלים שם יחס חם ואוהב.
עשינו סיור במקום והתרשמנו עמוקות מהיחס לחתולים הגדולים - כל דבר שקונים שם משמש בתור תרומה למקום, כך שאני קניתי חולצה, טל קנה דובי ומעין קנתה כדור.
הכדור שמעין קנתה עלה לא מעט - 700 ראנד שזה כמעט 200 שקל. מדובר בכדור גדול, בגודל של כדור באולינג והוא משמש למשחק והפעלה של החתולים, שעם הציפורניים שלהם קורעים לו את הצורה. כדור כזה, גם כשהוא הרוס - יכול לשמש כלב רגיל במשך שנה שנתיים, ובכסף שנתרם בעצם קונים כדור חדש. אז - מעין קנתה כדור משומש מלא בריחות משגעים של אריות ונמרים לכלב שלה, והנמרים זכו בכדור חדש!
חזרנו למלון לארוחת ערב נוספת, וגם הפעם - הפתעה היינו לבד... את הזמן שעד ארוחת הערב ניצלנו למנוחה קלה, ואז גילינו שהמלון הזה מעסיק הרבה מאוד עובדים שחורים, שלא תמיד יש להם ידע וניסיון, ולכן הוא מקנה להם את הידע וניסיון בתהליך העבודה שכולל לימוד של מספר מקצועות שונים, כאשר העובדים עושים רוטציה ביניהם. עקב כך - חלק מהעובדים לא יודעים אנגלית ברמה טובה כל כך, והמלון ביקש מכל האורחים - סבלנות.
למרות שהיינו לבד - המלון הזה יורד לפרטי פרטים והיה באמת מצויין - למשל - בכל ערב חיכה לנו על הכר שוקולד - וסיפור מעניין על האיזור. כשרצינו לצאת מוקדם, דאגו לארגן לנו ארוחת בוקר מפנקת לדרך. וכשבערב רצינו להדליק את המאוורר - לא מצאנו את המתג - עכשיו - זה לא שלא חיפשנו - הפכנו את החדר ולא הבנו איך מדליקים את המאוורר, וצלצלנו לקבלה כדי לברר איך עושים את זה.
כעבור דקותיים הגיעו אלינו 2 בנות לחדר ויצאו לחיפוש - איך מדליקים את המאוורר - גם הן לא ממש ידעו והחדר הפך למופע של אורגן אורות מרצד, אשר במהלכו כל האורות נדלקו ונכבו - אבל המאוורר לא זז.
ממש לפני שהן הרימו ידיים, אחת מהן פתחה את הדלת של הארון ומצאה את מתג ההפעלה של המאוורר שם - בהחלט לא המקום ההגיוני לשים בו את המתג - אבל העיקר שהרוח נשבה והכל הסתדר.
בתום ארוחת הערב עלינו על יצוענו, כי למחרת חיכה לטל יום עמוס במיוחד...
קמנו מוקדם וכבר בשעה שבע ארבעים וחמש יצאנו לדרך אל עבר שמורת קוגלברג, שגוגל החליט שהיא בכלל סגורה, אבל החלטנו לא להקשיב לו. נסענו לשם, ומקץ נסיעה של שעה ומשהו עלינו שוב על דרך עפר, שבסופה ראינו נחל זורם ואישה בביקתה בכניסה למקום. טל יצא שם לסיור רגלי, לא לפני שישבנו לאכול את ארוחת הבוקר שלנו - ומעין ואני נסענו לחוף ממול, בטי׳ס ביי - שבו היו המון פינגווינים.
בעוד טל מטייל ואנו צופים בפינגווינים, צילמנו מספר תמונות - התמונות של טל הופיעו למעלה, ושלנו כאן:
אחרי כך חזרנו לאסוף את טל, ומשם יצאנו לכיוון קייפ טאון.בשעות הצהריים המוקדמות הגענו למלון, ששוכן ממש על קו המים, שמנו את התיקים בחדר ומיד ירדנו למטה, שם חיכה לנו נהג שהסיע אותנו לטיול בעיר, וסיפר לנו על הרובעים השונים והלך הרוחות בעיר:
למחרת, בשעת בוקר מוקדמת, בשעה 5 בבוקר - טל יצא לטפס על הר השולחן - ברגל. משימה לא קלה ולא פשוטה בכלל - אבל הוא צלח אותה בהצלחה ובשעה 8 בבוקר הוא הגיע לפסגת ההר.
מעין ואני החלטנו לחגוג את הצלחתו, ולצאת לטיול סיור יינות מאורגן באיזור - וכך מצאנו את עצמנו מסיירים במשך יום שלם ביקבים באיזור, בעוד טל מחזיר נשימה בחדר ומסייר בעיר.
לפנות ערב שוב עשינו סיור באיזור וחטפנו משהו לאכול.
למחרת, יצאנו לסיור בכף התקווה הטובה , שזו בעצם הנקודה הכי דרומית בדרום אפריקה. אחרי סיור קצר שם, נסענו לראות מגדלור (הם מאוד מתלהבים מהעובדה שיש להם מגדלורים פה, לא ממש ברור למה - אולי מכיוון ששלוש מפיאות המדינה הן בעצם ים) ואחר כך נסענו לראות פינגווינים. לי כבר יצאו הפינגווינים מכל החורים, כי זו ציפור שלא ממש מתקשרת איתך, היא רק עומדת ועושה קולות מוזרים, וגם זה לא תמיד...
לאחר מכו המשכנו בדרך, עצרנו בגנים הבוטניים לסיור נחמד והמשכנו למלון.
היה לנו טיול מקסים, ומרגש. למדנו בו המון על דרום אפריקה, וגילינו כמה לא ידענו מאום על היבשת המדהימה הזו.
אני ממליץ בחום רב על סוכנות הנסיעות איתה נסענו לכאן - סוכנות מקומית בדרום אפריקה שנקראת perfectafrica ואני אשים את הפרטים שלה בהמשך, כשאחזור לארץ. רמת הביצוע והאירגון שהגענו אליה באמצעות הסוכנות, וביחוד דניאל איש הקשר שלנו - הפכה את החופשה הזו ללא פחות ממושלמת.
ועוד מילה קטנה לסיום - הזכויות על כל התמונות בבלוג זה שייכות לטל, מעין ולי.
מי שרוצה להתייעץ לגבי נסיעה למדינה המצטיינת הזו, מוזמן לפנות אליי.
מקווה שנהנתם מקריאה, כמו שאנו נהננו מהטיול!
לאחר נסיעה ארוכה במיוחד הגענו למלון בלו ג'אם, שנמצא באמצע שום מקום.... אחרי בערך שלוש שעות נסיעה ראינו שלט קטן שהוביל לדרך עפר, שעברה מעל לגשר קטן. עלינו, פנינו , עברנו ליד חוות סוסים ואחריה הגענו לבלו גאם.
היינו הרכב היחיד בחניה, זה היה נראה לנו קצת מוזר - אבל כיבינו את הרכב ונכנסנו לקבלה, שם חיכו לנו 2 בחורות שחורות ושאלו אם אנו צריכים עזרה עם התיקים. השבנו בשלילה וקיבלנו מפתחות לחדרים. מעין קיבלה את חדר מספר 2, וטל ואני את מספר 3.
החדרים התגלו כדירות קטנות עם סלו מרווח, מיטת ענק , מרפסת וחדר שירותים ואמבטיה. שאלנו בקבלה האם אנחנו האורחים היחידים ונאמר לנו שיגיעו עוד אורחים בערב. באותה הזדמנות, שאלו אותנו אם נרצה לאכול ארוחת ערב במלון. החלטנו ללכת על זה והלכנו להתארגן בחדר.
הערב ירד והלכנו לחדר האוכל. מעין חשה לא בטוב והחליטה לנוח בחדר. טל ואני הגענו לחדר האוכל, שהיה מלא בנרות דולקים והמלצרית (כן, ההיא שהיתה בקבלה קודם לכן) כיוונה אותנו לשולחן שלנו.
כל השולחנות היו ערוכים לארוחה, עם נרות דולקים ואוירה רומנטית, אבל היינו שם רק טל ואני. והמלצרית.
הרמנו גבה אבל החלטנו לזרום ולראות מה יגיע לארוחת ערב - וטוב שעשינו כך - לשולחן הגיעו מנות מפוארות ומדהימות - ראשונה, עיקרית וקינוח - וכל מנה רק השאירה אותנו בפה פעור - היה מאוד מאוד טעים... עד גמר הארוחה המלצרית נכנסה מדיי פעם לבדוק שהכל בסדר ושאנחנו מרוצים, וכל הזמן הזה היינו לבד בחדר האוכל.
לפתע, באמצע הארוחה - הגיעה הפתעה בלתי צפויה - אז למחרת עשיתי איתה סלפי...
בגמר הארוחה, שאלה אותנו המלצרית האם נרצה לקחת למעין אוכל - השבנו בחיוב וכעבור מספר דקות מצאנו את עצמנו צועדים עם מגשי אוכל אל עבר חדר מספר 2, החדר של מעין - שישנה שנת ישרים...
כשהגיע הבוקר התיישבנו שלושתנו לאכול ארוחת בוקר - הכינו לנו ארוחת בוקר בופה מפוארת - ושוב היינו לבד בכל המלון... לקחנו את התיקים ויצאנו לטייל באיזור. הגענו לאיזור העיר הרמנוס (קראנו לה חרמנוס, מתגלגל יותר טוב על הלשון) ושם עשינו קצת שופינג, בעוד טל יצא לתור את האיזור. ישבנו לאכול צהריים ואז חברנו לטל, ומשם נסענו היישר אל פנתרה.
פנתרה הוא מקום שהוקם על ידי בחורה שוודית בשם cat לפני חמש שנים, כשהיא התנדבה במקלט לחתולים. רק צריך להבין - חתולים באפריקה שוקלים מעל מאה קילו והם יכולים להרוג... בכל מקרה - כשקט גילתה מה הולך במקלט הזה, היא החליטה לאסוף תרומות ולהקים מקום משלה, שבאמת ידאג לחיות. והיום, חמש שנים אחרי - יש שם מספר לא מועט של חתולים ואריות שמקבלים יחס חם ואוהב מהצוות. החיות שם לא תמיד יכולות לחזור לטבע והן ניצלו מכל מיני מקומות - למשל - בתי הרבעה לאריות - מסתבר שבדרום אפריקה מדובר במשהו מאוד מקובל ומאוד רווחי, שמכניס הרבה מאוד כסף, אבל פוגע מאוד באריות, שצריכים לחיות בתוך כלוב כל ימי חייהם. ברי המזל שמגיעים לחוות פנטרה מקבלים שם יחס חם ואוהב.
עשינו סיור במקום והתרשמנו עמוקות מהיחס לחתולים הגדולים - כל דבר שקונים שם משמש בתור תרומה למקום, כך שאני קניתי חולצה, טל קנה דובי ומעין קנתה כדור.
הכדור שמעין קנתה עלה לא מעט - 700 ראנד שזה כמעט 200 שקל. מדובר בכדור גדול, בגודל של כדור באולינג והוא משמש למשחק והפעלה של החתולים, שעם הציפורניים שלהם קורעים לו את הצורה. כדור כזה, גם כשהוא הרוס - יכול לשמש כלב רגיל במשך שנה שנתיים, ובכסף שנתרם בעצם קונים כדור חדש. אז - מעין קנתה כדור משומש מלא בריחות משגעים של אריות ונמרים לכלב שלה, והנמרים זכו בכדור חדש!
חזרנו למלון לארוחת ערב נוספת, וגם הפעם - הפתעה היינו לבד... את הזמן שעד ארוחת הערב ניצלנו למנוחה קלה, ואז גילינו שהמלון הזה מעסיק הרבה מאוד עובדים שחורים, שלא תמיד יש להם ידע וניסיון, ולכן הוא מקנה להם את הידע וניסיון בתהליך העבודה שכולל לימוד של מספר מקצועות שונים, כאשר העובדים עושים רוטציה ביניהם. עקב כך - חלק מהעובדים לא יודעים אנגלית ברמה טובה כל כך, והמלון ביקש מכל האורחים - סבלנות.
למרות שהיינו לבד - המלון הזה יורד לפרטי פרטים והיה באמת מצויין - למשל - בכל ערב חיכה לנו על הכר שוקולד - וסיפור מעניין על האיזור. כשרצינו לצאת מוקדם, דאגו לארגן לנו ארוחת בוקר מפנקת לדרך. וכשבערב רצינו להדליק את המאוורר - לא מצאנו את המתג - עכשיו - זה לא שלא חיפשנו - הפכנו את החדר ולא הבנו איך מדליקים את המאוורר, וצלצלנו לקבלה כדי לברר איך עושים את זה.
כעבור דקותיים הגיעו אלינו 2 בנות לחדר ויצאו לחיפוש - איך מדליקים את המאוורר - גם הן לא ממש ידעו והחדר הפך למופע של אורגן אורות מרצד, אשר במהלכו כל האורות נדלקו ונכבו - אבל המאוורר לא זז.
ממש לפני שהן הרימו ידיים, אחת מהן פתחה את הדלת של הארון ומצאה את מתג ההפעלה של המאוורר שם - בהחלט לא המקום ההגיוני לשים בו את המתג - אבל העיקר שהרוח נשבה והכל הסתדר.
בתום ארוחת הערב עלינו על יצוענו, כי למחרת חיכה לטל יום עמוס במיוחד...
קמנו מוקדם וכבר בשעה שבע ארבעים וחמש יצאנו לדרך אל עבר שמורת קוגלברג, שגוגל החליט שהיא בכלל סגורה, אבל החלטנו לא להקשיב לו. נסענו לשם, ומקץ נסיעה של שעה ומשהו עלינו שוב על דרך עפר, שבסופה ראינו נחל זורם ואישה בביקתה בכניסה למקום. טל יצא שם לסיור רגלי, לא לפני שישבנו לאכול את ארוחת הבוקר שלנו - ומעין ואני נסענו לחוף ממול, בטי׳ס ביי - שבו היו המון פינגווינים.
בעוד טל מטייל ואנו צופים בפינגווינים, צילמנו מספר תמונות - התמונות של טל הופיעו למעלה, ושלנו כאן:
אחרי כך חזרנו לאסוף את טל, ומשם יצאנו לכיוון קייפ טאון.בשעות הצהריים המוקדמות הגענו למלון, ששוכן ממש על קו המים, שמנו את התיקים בחדר ומיד ירדנו למטה, שם חיכה לנו נהג שהסיע אותנו לטיול בעיר, וסיפר לנו על הרובעים השונים והלך הרוחות בעיר:
למחרת, בשעת בוקר מוקדמת, בשעה 5 בבוקר - טל יצא לטפס על הר השולחן - ברגל. משימה לא קלה ולא פשוטה בכלל - אבל הוא צלח אותה בהצלחה ובשעה 8 בבוקר הוא הגיע לפסגת ההר.
מעין ואני החלטנו לחגוג את הצלחתו, ולצאת לטיול סיור יינות מאורגן באיזור - וכך מצאנו את עצמנו מסיירים במשך יום שלם ביקבים באיזור, בעוד טל מחזיר נשימה בחדר ומסייר בעיר.
לפנות ערב שוב עשינו סיור באיזור וחטפנו משהו לאכול.
למחרת, יצאנו לסיור בכף התקווה הטובה , שזו בעצם הנקודה הכי דרומית בדרום אפריקה. אחרי סיור קצר שם, נסענו לראות מגדלור (הם מאוד מתלהבים מהעובדה שיש להם מגדלורים פה, לא ממש ברור למה - אולי מכיוון ששלוש מפיאות המדינה הן בעצם ים) ואחר כך נסענו לראות פינגווינים. לי כבר יצאו הפינגווינים מכל החורים, כי זו ציפור שלא ממש מתקשרת איתך, היא רק עומדת ועושה קולות מוזרים, וגם זה לא תמיד...
לאחר מכו המשכנו בדרך, עצרנו בגנים הבוטניים לסיור נחמד והמשכנו למלון.
היה לנו טיול מקסים, ומרגש. למדנו בו המון על דרום אפריקה, וגילינו כמה לא ידענו מאום על היבשת המדהימה הזו.
אני ממליץ בחום רב על סוכנות הנסיעות איתה נסענו לכאן - סוכנות מקומית בדרום אפריקה שנקראת perfectafrica ואני אשים את הפרטים שלה בהמשך, כשאחזור לארץ. רמת הביצוע והאירגון שהגענו אליה באמצעות הסוכנות, וביחוד דניאל איש הקשר שלנו - הפכה את החופשה הזו ללא פחות ממושלמת.
ועוד מילה קטנה לסיום - הזכויות על כל התמונות בבלוג זה שייכות לטל, מעין ולי.
מי שרוצה להתייעץ לגבי נסיעה למדינה המצטיינת הזו, מוזמן לפנות אליי.
מקווה שנהנתם מקריאה, כמו שאנו נהננו מהטיול!
נהנתי מכל מילה ומכל תיאור. בזכותך הייתי שותפה לחוויות שספרת עליהם. אשמח בעתיד לקבל פרטים על הטיול שאולי יום אחד אעשה אותו. כתיבתך מרתקת.
השבמחק