דיוק אפריקאי

. 

הגענו לשדה התעופה, שם מיד רץ אלינו סבל  שלקח את המזוודות שלנו. נכנסנו לתוך שדה שנראה כמו שדה התעופה של אילת והגענו לעמדת הרישום לטיסה. משהו בלוח הטיסות לא נראה לנו, והסתבר לנו שהטיסה שלנו מאחרת בענק, ולא נספיק לטיסת ההמשך.

בדמיוני כבר ראיתי איך אנו מבלים את הלילה ביוהנסבורג במקום בפורט אליזבת, אבל הפקידה שלחה אותנו לדלפק ממול, לדוכן מכירת הכרטיסים , כדי לראות מה אפשר לעשות. הפקידה שם בדקה ואמרה שהיא יכולה להחליף לנו את הטיסה לטיסה שיוצאת עוד כמה דקות, וכך נוכל להספיק לטיסת ההמשך. שמחנו על האפשרות ותוך מספר דקות היינו בדרכנו אל עבר המטוס,  והמראנו אל יוהנסבורג. 

בזמן ההמתנה ביוהנסבורג קרו כמה דברים מעניינים - טל ומעין קפצו להתפנות. בחדר השרותים היה איש שירות שדאג לנקות את מושב האסלה  לפני כל אדם שנכנס, ולאחר מכן ביצע מחווה עם היד ונתן אישור להכנס לתא השרותים . כמובן שהוא גם ציפה לקבל טיפ בסיום. בזמן שחיכיתי להם עברה בחורה צעירה והציעה לעסות לי את הגב. סרבתי בנימוס והיא המשיכה בדרכה אל עבר האדם הבא... אפשר לומר ששדה התעופה ביוהנסבורג הוא שדה לא רע... חוץ מהעובדה שהוא כרגע בשיפוץ קל, מה שאומר שצריך לסחוב את המזוודות בעליות בשדה התעופה...

המראנו ונחתנו. כמו שכבר ראינו, דואגים פה שתהיה כמה שיותר עבודה, וככה מצאנו במסוף איסוף המזוודות איש שתפקידו לסדר את המזוודות שיוצאות מהמסוע:

המזודות הגיעו ויצאנו לאסוף את הרכב. קיבלנו הונדה, משפחתית במיוחד עם שבעה מושבים. אחרי שדחסנו את כל המזוודות מאחור, והיו הרבה כאלה - יצאנו לנסיעה שנמשכה בערך שעה וחצי, בסיומה הגענו לקייפ סיינט פרנסיס.

קייפ סיינט פרנסיס נמצא בקצה צוק ועליו מגדלור. בדרך - ממש בכניסה לעיר ראינו המון המון בתי עץ קטנטנים ודחוסים בגודל של חדר בסך הכל. מתברר שאלו הם בתים שהמדינה בונה בחינם מעץ למי שידו אינה משגת, וראינו את השכונות של האנשים המסכנים בכניסה לכל עיר מרכזית. שאלנו ואמרו לנו שזה מקום שלא כדאי להסתובב בו בלילה...

אין ממש הלימה בין הרכב שחונה פה לבין השכונה שמאחוריו

הגענו למלון ונרשמנו בקבלה שם אמרו לנו שפרדי מחכה לנו בוילה (?) ושהצוות שלו יכין לנו מחר ארוחת בוקר. בזמן הזה נוכל להיות מהבריכה... מופתעים - אחרי חווית האוהלים נסענו אל עבר הוילה, ושם חיכה לנו פרדי, האיש הלבן.  הוא הסביר לנו על הוילה שמנתה ארבעה חדרי שינה מפנקים במיוחד, וסיפר שהצוות שלו יגיע בבוקר להכין לנו ארוחת בוקר, ושאין צורך שנגיע למסעדה בכניסה למלון.

מופתעים הודנו לו, התארגנו ויצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדת המלון. מוקדם יותר - כשהגענו, המליצו לנו להזמין מקום במסעדה. המארחת אמרה לנו שיש לה קבוצה של 90 איש שמוזמנים לשעה שבע בערב, אז כדאי שנקדים. סיכמנו על השעה שש וחצי. 

בשעה היעודה הגענו למסעדה והזמנו את האוכל. מוטיב חוזר ומוזר שקרה לנו היה זמן ההגעה של המנות. בהרבה מאוד מסעדות פה, לוקח לאוכל הרבה מאוד זמן להגיע. במילים אחרות, המנות שלנו הגיעו רק בשעה שמונה לשולחן... בקרוב גם יהיה פוסט שלם על האוכל פה, אבל הנה טעימה קטנה:

כשהגיע הבוקר כבר בשעה שבע וחצי הצוות של פרדי התייצב בוילה. הגיעו בחור ובחורה שחורים, שהכינו לנו את האוכל. זו היתה הרגשה די מוזרה, לאכול לשולחן בעוד הם עומדים וצופים בנו מהצד ומנסים להענות לכל בקשה שלנו. פתחנו איתם בשיחה ומהר מאוד עברנו ללימודי עברית. אז אם מישהו ממכם יגיע לכאן בקרוב ויתקבל בברכת שלום, תדעו שזה בגללנו...

אנו דואגים להשאיר תשר נדיב למקומיים בכל פעם

לאחר מכן יצאנו לטיול באיזור. התחלנו בסיור בשמורת פינגווינים, שם עוזרים לפינגווינים פצועים להשתקם ולחזור לטבע. נמצא ממש סמוך למגדלור מרשים, שמראה לספינות היכן נמצא חוף המבטחים. החוף מסולע ומקסים, והמגדלור עובד ערב ערב.

משם המשכנו לג׳פרי ביי - עיירה שמלאה בחנויות של גולשי גלים חטובים, חוף ים נקי ויפה ובעיקר  מעט מאוד אנשים... . אחרי שיטוט בעיירה עצרנו לאכול צהריים במסעדה שנראה שנתקעה בשנות השמונים , ושם במקום פלייסמנטים אוכלים מעל... תקליטים...  האוכל היה מעניין ולא יקר, ומשם  יצאנו אל עבר הוילה שוב.

חוף נקי ויפה

בנות, המון גולשים חתיכים בעיירה הזו

בדרך, קנינו עצים עבור האח שנמצא בוילה, על מנת שנוכל לחמם את הבית ולראות סרט בערב, ז״א ככה חשבנו...

כשירד הערב עברנו בחוף של קייפ סנט פרנסיס כדי לעשות כמה צילומי שקיעה יפים, אל מול החוף הסלעי

לפנות ערב יצאנו לאכול במסעדה מקומית ומשם חזרנו הביתה וניסינו להדליק את האח. הדבר היחיד שנשרף באותו ערב היה הריאות שלנו, שהתמלאו בהמון עשן שהתמלא בבית, אל מול העצים באח שסרבו להדלק. בשלב מסויים הרמנו ידיים והחלטנו להתכסות בפוך אל מול הטלוויזיה.

מעין בחורה מדליקה!

למחרת יצאנו לדרך שוב, לא לפנות שהצוות של פרדי פינק אותנו בעוד ארוחת בוקר. הקפדנו להשאיר תשר עבורם ויצאנו לדרך. כעבור בערך שעה נסיעה עברנו ליד שמורת ציציקמה, שם עצרנו בבית קפה יפהפה

משם המשכנו הלאה אל מקום שנקרא MONKEYLAND שם יש שמורת קופים לשימור ושעוזרים להם לחזור לטבע, ולמי שלא יכול - נשאר שם באופן מוגן בתנאים טובים.

קופי למור בדרך לארוחת צהריים

איך קוף כמעט כייס אותנו, מי זו מורן ולמה פלמינגו בצבע ורוד? על כך בפוסט הבא...

.