הדרך ארוכה ומפותלת, אבל בסוף הגענו למקום שנקרא מאנקי-לנד - ארץ הקופים. מצאנו חניה נוחה בצל ובכניסה חיכו מספר מדריכים ליד שער גדול. אחד מהם נכנס איתנו , סגר את השער ואז פתח את השער השני - בדיוק כמו שער האריות בספארי ברמת גן. אריות לא היו שם, אבל קופים היו - ובכל מקום. המדריך נתן לנו כמה כללי בטיחות שחשוב לשמור עליהם, וכל זאת עוד לפני שהגענו לקופה:
לא לגעת בקופים
לא להסתובב עם משקפי שמש או כובעים
מצלמות גו פרו עם מקל - לא הולך - צריך להשאיר אותם בקופה
אז שילמנו ואז כששמעו שאנחנו מישראל, אמרו לנו שיש מדריכה מיוחדת שדוברת עברית ושנחכה לה כמה דקות, בערך עשרים העשרים הדקות האלה הפכו לארבעים, אבל בסופם מורן הגיעה והיינו יותר ממוכנים לצאת לטיול ברחבי הפארק.
בזמן ההמתנה למורן ראינו תיירת מבוגרת יושבת בעצב בחוץ, ועל העץ מעליה קוף. מבט מקרוב הראה שהוא פשוט לקח לה את המשקפיים - כנראה שהיא לא הקשיבה כמו שצריך להדרכה... נשענתי על הגדר מעץ והבטתי סביב, ואז הגיע אליי קוף שובב אחר וניסה לקחת לי את בקבוק המים מהתיק. הוא לא ויתר בקלות, אבל ידי היתה על העליונה ובקבוק המים הוכנס אחר כבוד לתיק.
כשמורן הגיעה, היא סיפרה לנו שהיא מתנדבת בפארק כבר חודש וסיפרה שזה חלק מהטיול שלה - לעבוד עם קופים.- וזו אכן נראית חוויה מרתקת והפארק הזה בהחלט שווה ביקור. הסיור ארך בערך כשעה, במהלכו ראינו כל מיני סוגים שונים של קופים ביער, כאשר חלקם התקרבו יותר וחלקם פחות . הקופים שמגיעים לפארק הזה הם קופים שנועדו לשימור או שיצאו מגני חיות, והפארק הזה בהחלט עוזר להם להתגבר ומנסה לדמות להם חיים בטבע כמה שיותר.
רוב התמונות נמצאות במצלמות הרגילות שלנו, כי חששנו שהקופים ינסו לחטוף לנו את הפלאפונים - ולכן אין פה הרבה תמונות כרגע מהטיול בפארק הקופים.
כשיצאנו משם הלכנו בערך מאה מטר ממול, למקום שנקרא ציפורי גן עדן. מדובר בשטח ענק שמלא בהמון המון סוגים שונים של ציפורים, מכל המינים והסוגים. שם, אין בעיה להסתובב עם משקפי שמש, אבל גם פה -מוט הגו פרו חייב להשאר בתוך התיק.
עלות הכניסה לשני המקומות האלה יחד עלתה בערך 300 ראנד לאדם.
גם פה הסתובבנו קרוב לשעה, ואז יצאנו לכיוון המלון שנקרא מלון הטורבינות, והוא נמצא בנזניה, על אי קטן שכל דירה עולה בו כמו דירה בישראל, בערך.
מאחורי המלון הזה יש סיפור מאוד מעניין - מדובר בעצם בתחנת כוח שעבדה עד שנת 2001 ואז נסגרה. היא עמדה שוממה עד שנת 2007, ואז נקנתה על ידי בעלי המלון, ששיפץ את כל התחנה והפך אותה למלון בוטיק עם 27 חדרים בסך הכל, אך עם שמירה מיטבית על ההסטוריה של המקום - מה שאומר - שלכל אורך המסדרונות יש המון שעוני בקרה. בכניסה למלון ישנם טורבינות ענקיות (בגובה 2-3 מטר) ועוד כל מיני חלקים מאוד יפים, שבאמצעות היד הנכונה מצליחים לשלב חדש בישן בצורה נפלאה, כמו שאפשר לראות בתמונות.
אחרי שהתמקמנו הלכנו לאכול במסעדת צדפות מאוד מפורסמת שנמצאת ליד. הצדפות היו מהים והמחירים בשמיים, יחסית לדרום אפריקה - אבל הארוחה היתה מאוד טעימה, לאוכלי הצדפות בינינו. לאחר מכן חזרנו לחדר כי ידענו שיום המחר טומן בחובו המון חוויות, ואכן כך היה.
קמנו בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר טובה בזמן שציפורי שיר קטנות נכנסנו והנעימו לנו את הבוקר, ויצאנו אל עבר המבואה שם חיכה לנו מדריך הטיולים לסיור בשמורת ציציקמה. ליד השמורה הזו עברנו יום קודם, אבל החלטנו לא להכנס אליה כי ידענו שנחזור אליה ביום המחרת. נכנסנו לרכב ואז מדריך הטיולים שאל מה נרצה לעשות, והגיש לנו כמה ברושורים. זה היה קצת מוזר, כי הוא המדריך והוא היה אמור להכין תוכנית טיול, אבל במקום זאת הפיל את זה עלינו... כל אחד נתן את דעתו וכולם הסכימו שאנחנו רוצים לראות את העץ הגדול , אבל לא ממש הגענו להסכמה לגבי כל השאר... בסופו של דבר הוחלט שניסע לשם - טל יעשה טיול רגלי ואנחנו נעשה טרי קאנופי.
בדרך המדריך נזכר שיש שוק פשפשים ממש קרוב, אז עצרנו להתבונן
אחר כך עצרנו כדי לראות אנשים שקופצים באנג׳ מהמיקום הכי גבוה בעולם - ממרכז גשר אל עבר הוואדי. אני לא יודע אם זה באמת נכון, אבל ניצלתי את הזמן כדי להביט בדוכנים השונים שהיו שם.
מודה ומתוודה, לא היה לי מושג מה זה טרי קאנופי, אבל זה נשמע לי נחמד וזו חוויה שמשלבת עצים, טבע וחבלים. מעין ואני החלטנו ללכת על זה - ורק אחר כך הבנתי שבעיקר מדובר בלעוף על זה... כבר בהתחלה כשאמרו שלא כדאי לקחת פלאפונים ?? כובעים?? זה היה נשמע מוזר , אבל זרמנו - ומצאנו את עצמו רק עם מוט של גו פרו ומצלמה רגילה - בעוד צמד המפעילים מקס ופוקה מלבישים אותנו במגוון של רצועות ואביזרים שונים ומשונים - בחמישים גוונים של שחור. אחר כך מילאנו המון טפסים והיינו צריכים לחתום גם בתור עדים אחד לשני שאנחנו מבינים מה אנחנו הולכים לעשות ?? ולמה אנחנו הולכים לעשות את זה??? כל אחד היה צריך לכתוב את המספר הסידורי של הגלגלת שלו על הדף ולקוות לטוב. כשסיימנו עם הטפסים שאלו אותנו מה נרצה לאכול במידה ונשרוד את ההרפתקאה הזו ??? ואז עלינו על הרכב ויצאנו לשטח.
לאחר נסיעה של כחמש דקות בדרך עפר, הגענו לקצה היער, שם עלינו על כמה מדרגות עץ - חיברו אותנו לכבל הראשון בשלושה אמצעי בטיחות שונים, ולפני שהספקנו לצעוק טרזן, מצאנו את עצמנו גולשים על חבל ברזל אל עבר עץ ענק באמצע היער. אורך החבל היה בערך 30 מטר, והוא היה אחד הקצרים. ירדנו כך כל החבורה, ואז המשכנו לעץ הבא, גם שם היה מסלול קצר, ובסופו מצאנו את עצמנו עומדים במרכז עץ, על במה קטנה, באמצע היער, בגובה שלושים מטר מעל האדמה. כמה גבוה זה? לא ראינו במשך כל זמן הפעילות את הקרקע, רק המון המון עצים, וכך דילגנו בין עץ למשנהו, במשך שעתיים מדהימות - במרחקים שונים (הכי ארוך 91 מטר) ובמהירויות שונות. בהחלט חוויה שהיה שווה לעשות עושה. כשסיימנו את טרזן על העצים, הגיע הזמן להליכה בין השיחים, ומצאנו את עצמנו מטפסים חצי הר כדי להגיע בחזרה אל עבר הרכב, שיקח אותנו חזרה לנקודה ממנה יצאנו. חוויה בהחלט כיפית ולא מפחידה בכלל, כל עוד אין פחד גבהים...
את התמונות מה קאנופי אנסה להוסיף בפוסט הבא, ממקום עם אינטרנט נורמלי - יש למה לחכות
כשחזרנו פגשנו את טל, שחזר מהטיול הרגלי שעשה באיזור השמורה ועד שהגענו הספיק להכנס לפאב מקומי , לטעום את כל הבירות שהיו במקום ולבחור את הטובה מכולן. נחנו כמה דקות מעמל היום והחלטנו להמשיך, בעצת המדריך - לכיוון העץ. הוא הוריד אותנו בכניסה ואמר שהוא חייב ללכת , אבל שהוא יחזור ??? אז החלטנו לבטוח בו, אבל ליתר ביטחון לקחנו את התיקים איתנו והלכנו לעמדת התשלום.
תראו, מישהו צריך להגיד את זה, וכנראה שזה יהיה אני. היה מישהו, אני לא ממש יודע מי - שפעם הלך ביער הזה וראה עץ ממש גדול. אז הוא עשה מה שכל אחד עושה כשהוא רואה עץ, והחליט להקים שם אתר תיירות שבסופו רואים - עץ. עכשיו - אגלה לכם עוד סוד - ומי שלא רוצה ספויילר, שיעצור וימשיך לפיסקה הבאה- אבל מי שלא - לא תאמינו - - אתם מגיעים לקופה, משלמים בערך 20 שקלים לאדם ואז יוצאים למסע הליכה ביער על גבי - נכון - שביל שבנוי מעץ. לאורך השביל יש שלטים שמספרים עוד כמה זמן נשאר עד שתגיעו לעץ - כאשר אתם בעצם ביער ומסביכם - המון עצים אחרים. - אז השלטים יורדים מ500 מטר אחורה, וכל מאה מטר יש עוד שלט שמנחם שהנה - אוטוטו מגיעים לעץ. ובאמת - כשמגיעים ממש כמעט אליו מגלים ש - קודם כל - יש שם כביש גישה עם הרכב - והדבר השני - יש שם לא עץ אחד (אמרתי ספויילר, לא?) כי אם שני עצים ענקיים! עץ ענקי זה עץ שלהערכתנו נדרשים בערך שנים עשר אנשים בוגרים שמחזיקים ידיים על מנת להקיף את הגזע שלו. בקיצור - הלכנו בערך קילומטר כדי לראות עץ, והעץ היה מאושר.
את הדרך בחזרה עשינו בתהייה האם מורה הדרך מחכה לנו - והוא באמת היה שם - להפתעתנו. עלינו לרכב והוא לקח אותנו בחזרה אל עבר המלון. את ארוחת הערב עשינו במסעדה אחרת, שם כבר דאגו להתנצל מראש שהאוכל יגיע הרבה יותר מאוחר מהאופן הרגיל, ז״א איחור של 25 דקות בערך. זו היתה הפעם הראשונה שהיינו במסעדה עמוסה בדרום אפריקה, אבל חכו שתשמעו על המלונות בהמשך....
סיימנו את ארוחת הערב ויצאנו להתארגן ולארגן את החדרים במלון, על מנת שנוכל לצאת מוקדם בבוקר להליכה עם אריות. יצאנו בשעה שבע וחצי לדרך, וכבר בשעה תשע בבוקר הגענו לשמורה שבה אפשר לצאת לסיור בוקר עם אריות. לפני שעשינו שם הזמנה, בררתי לא מעט לגבי השמורה - ומה זה בדיוק אומר הליכה עם אריות - שהרי אריות לא ממש צריכים שמישהו ילך איתם - בשמורה הזו מדובר באריות שהגיעו מכל מיני שמורות ושלא היו יכולים להשאר בסביבה שלהם כי לא הסתדרו עם אריות אחרים, והיה גם אריה שהגיע מגן החיות וקיבל בשמורה את המרחבים שלו. בשמורה הזו היו שישה אריות, אשר יוצאים לטיול יומי עם המטפל ומבקרים, במידה וישנם - ובשאר הזמן הוא נמצא בשטח השמורה וחופשי לעשות כרצונו. כך שכל אריה בעצם עושה טיול של 45 דקות עם מבקרים, פעם ביום.
מעין ואני יצאנו לדרך בעוד טל החליט להשאר בתור הגיבוי שלנו ולצפות בנו מהמרפסת. מדובר בחיה מאוד מרשימה שהולכת על הקרקע בבטחון רב. הכלל הכי חשוב הוא - אל תרוץ- כי רק האוכל רץ - וכשרואים את האריה מבינים למה - הוא גומא מאה מטר בשש שניות - יותר מהיר מיוסין בולט. עכשיו, גם אם ברחתם וראיתם עץ - החלטתם לטפס עליו -אז תשכחו מזה - אריה זה גם חתול - והוא מטפס על עץ באותה קלות שאתם פותחים את הדלת בבית.
הלכנו אחרי האריה ביראת כבוד וקבלנו הסברים על החיים בשמורה ועל האריות בכלל. יחד אתנו הלכו המטפל שלו ועוד שלושה עוזרים - ומאחוריהם אנחנו עם מדריך. בשלב מסויים בטיול האריה קפץ על עץ, ואז באמת הבנתי כמה עוצמתית החיה הזו. בזמן שהם רבצו לנוח (אריה ישן בין 18 ל 20 שעות ביממה) הספקנו להצטלם איתם, ולבסוף נפרדנו מהחתולים הגדולים האלה בחתיכה אחת.
יצאנו מהשמורה והתחלנו בנסיעה אל עבר המלון הבא. חיפשנו שמורת טבע לבקר בה בדרך, אבל לא מצאנו משהו שקלע לטעמנו, אז החלטנו להיות ספונטניים ולעצור ליד אחד הנהרות ולהנות שם מזרימת המים בנהר. מסתבר שהכבישים בדרום אפריקה הם באמת בסדר, אבל בלא מעט מקומות יש פשוט כביש שהופך להיות כביש עפר (במקרה הטוב) או כביש עפר ממש ממש משובש (במקרה הפחות טוב) מה שגורם לנו לתהות לא פעם האם ההונדה תעמוד באתגר. עד עכשיו היא בסדר אבל עקב האבק שינתה את פרצופה לאפור. הדרך לנהר הזה היתה על כביש עפר, וגמענו בו חמישה קילומטר, אשר בסופם הגענו לשער - סגור. מסתבר שמדובר במתחם למשפחות , משהו די דומה לכפר מעגן עדן בכנרת (מקווה שאני מדייק בשם). על גבי השער היה מספר טלפון והחלטנו לאחר התייעצות פנימית להרים צלצול ולבקש להכנס. להפתענו, השער נפתח - נכנסנו ונסענו לקבלה. שאלתי האם אפשר לבקר במקום וקיבלתי תשובה משמחת - כמובן - לא רק שאפשר לבקר - אתם גם מוזמנים להשתמש בכל המתקנים שלנו - בבריכת השחיה - מתקני המשחקים וכמובן בנהר. רק שימו לב - המשיכה ואמרה - אנחנו סוגרות פה בשעה אחת את דלפק הקבלה. - אבל אתם מוזמנים להשאר פה כמה שתרצו.
אז שמנו פעמינו אל עבר הנהר, וגילינו שהוא דומה עד מאוד לנחל הירקון שנמצא אצלנו בארץ. ישבנו לנוח מהנסיעה הארוכה ואז יצאנו שוב לדרך, מכיוון שבאותו יום היה עלינו לעבור בערך 400 קילומטר עד המלון הבא. הנוף הירוק התחלף אט אט בצבע מדברי יותר, ואת צמרות העצים החליפו דרדרים וחוות כבשים, כמו גם מספר חוות לגידול בנות יענה, שמסתבר שהבשר שלהן נמכר לא רע כאן בדרום אפריקה.
לפנות ערב הגענו למלון בלו גאם, שגם הוא כמובן - נמצא בסופו של כביש עפר מתפתל עם מהמורות לרוב. ואם חשבתם שהכביש הפתיע אותנו, חכו שתשמעו מה היה (או אולי עליי לומר, לא היה - במלון)...
עד הפוסט הבא - להתראות....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה