תמונות כמובטח והמשך הטיול

ביציאה מסאן סיטי,  ראינו המון רכבים כאלה שמסיעים אנשים מאחורה הטנדר.  החוק אומר  שאם יש לך מקום לשבת,  אין בעיה לנסוע.  הוא לא אומר כמה נהרגים בתאונות ככה,  ויש הרבה.

מעין טל ואני,  לפני העליה למטוס הקטנטן שיקח אותנו לשמורת קרוגר.

הגענו לשמורה וכבר ראינו חיות - זברה מטיילת לה

 זהו עמוס emos שסייר אתנו בשמורה קטן קטן אבל עם חוכמת חיים משוגעת בכל מה שנוגע לחיות בשטח. הוא מקשיב לקולות, לריחות, ויודע לזהות את החיות לפני שהן מזהות אותנו - וזה חשוב...

אני טל ומעין בעת הליכה בשעות בין ערביים

שלד של קרנף , ממש לפני שפגשנו בקרנפים אמיתיים - בשלוש השנים האחרונות ישנה בצורת באפריקה והרבה חיות מתות עקב כך .

זהו אנדרי andre המדריך שלנו עם הנימוסים הבריטיים, שדאג לכל מחסרונו עשרים וארבע שעות ביממה

האוהל המפנק שלנו

אנחנו על רכב הספארי בדרך למתחם האוהלים

מתחם המקלחת בתוך האוהל

פינת ישיבה בנוסח tomb rider

ארוחת ערב מפנקת במיוחד אחרי ההליכה

שינה באוהל תחת כילה,  לבסוף לא היה בה צורך כי כמעט לא היו יתושים

וכעת,  כמה תמונות של חיות: 

 אוכלי פגרים על עץ,  מחכים להסתדרות על פגר של אריה.

 פילה ופילפילון.  תמונה מאוד מסוכנת,  עוד שניה היתה רצה אלינו.

 צמד אריות שמעין צילמה,  שווה לסובב את הראש

 זאב טלוא,  נשארו רק 5000 כאלה בכל העולם!

חילזון ענק,  יותר מכף יד! החיה השניה בכל הפארק שהיא איטית יותר מבני האדם,  הראשונה היא צב. לכן המנטרה בטיולים האלה היא: 

אל תרוץ,  גם ככה אין לך סיכוי... 

בשעות אחר הצהריים, אחרי שנחנו קצת, שמנו עלינו את מיטב הבגדים ומברשת שיניים, ויצאנו להליכה של ארבע וחצי קילומטר אל עבר מתחם הסליפ אאוט. מדובר במתחם של ארבעה אוהלים קטנים על גבי קלונסאות מעץ, שמשקיפים אל עבר באר מים אליה באות החיות לשתות בלילה. אחרי הליכה שבמהלכה ראינו כמה חיות, שלושה קרנפים מהם דאגנו להזהר הפעם - הגענו למתחם.

מתחם ה סליפ אאוט,  שינה בחוץ על אוהלים.

הדבר הראשון שעמוס עשה זה להדליק מדורה על גבי המתחם הזה, שבנוי כולו מעץ, כי אין דבר הגיוני יותר מזה. כשגובה הלהבות ירד קצת, כעבור בערך שעה וחצי, הבשר הונח והתחיל להתבשל ...

ישבנו ונהנו מהחברה של שאר האנשים שהיו שם, מדיי פעם עצרנו להקשיב לשאגת האריות המדהימה שפילחה את החלל, וזה היה מדהים. שום דבר לא הכין אותנו למתקפה שהגיעה אחר כך - ברגע שהאוכל הונח על השולחן - עשרות, אם לא מאות - יתושים - הקיפו והסתערו עלינו מכל הכיוונים - והם היו בכל מיני גדלים - הזויים לגמרי - החרק הכי קטן היה בגודל נמלה - והגדול - ואני באמת לא מגזים כאן - חיפושית ענק בגודל של קלמנטינה מתיישבת על גבי הצלחת ורוצה לחלוק איתנו את הסטייק. חוויה? לגמרי - גם בשבילנו וגם בשביל החיפושית ...

אחרי שסיימנו לאכול פרשנו לישון באוהלים, לקול הקולות המדהימים של חיות היער. בסביבות השעה אחת עשרה בלילה ביקר אותנו קרנף , ושמענו אותו רומס את העלים והצמחייה ממש מתחתינו. חוויה מדהימה...

חייבים להזהר כשיורדים מהאוהל...

למחרת בבוקר קמנו השכם קום (ז״א ב4 בבוקר) (ז״א אני קמתי בארבע בבוקר, טל רצה לזרוק אותי אל עבר הקרנף) והתחלנו להתארגן להליכה חזרה אל המחנה. ההליכה לקחה בערך שעתיים ובאיזור השעה שמונה בבוקר כבר היינו במחנה, טל ואני עשינו מקלחת זריזה ויצאנו לטיול פנורמי עם אישה לבנה. עכשיו, למה אני מדגיש אישה לבנה? כי במהלך יום הטיו הזה, שכלל כמה נקודות תצפית יפות על קניון באיזור, למדנו ש5 אחוז מהאנשים באפריקה, הם לבנים, והרוב - שחורים. ועדיין - יש הבדלי מעמדות די רציניים בין השחורים ללבנים. איפה שביקרנו עד עכשיו, תמיד ראינו בעיקר מנהלים לבנים, ועובדים שחורים. וסליחה מראש על השימוש במונחים האלה, אבל ככה זה עובד פה, משום מה.

למדנו שיש אבטלה חריפה באפריקה, והרבה מאוד אנשים לא עובדים, כי פשוט אין עבודה, מה שהוביל למצב הסוריאליסטי הבא: הגענו לכניסה לאחת השמורות, ובכניסה היתה שומרת. השומרת רשמה את פרטי הרכב ומספר האנשים שהיו בו, ואז נתנה לנו פתק, איתו המשכנו כעשר מטר קדימה. שם, היה מחסום נוסף וקופה.

בקופה היו כ... 4 אנשים!!! שניים בחוץ, מקבלים את הכסף, ועוד שניים בפנים - עובדים על הקופה, או משהו כזה. ז״א - חמישה אנשים מבצעים תפקיד של אדם אחד...

אחרי שסיימנו עם הסדרי התשלום, נכנסנו פנימה לשמורה. באותו היום ביקרנו ב god window , שתאמינו לי, מטפסים כל כף הרבה מדרגות כדי להגיע לחלון הזה, עד שהייתי בטוח שאני באמת הולך לפגוש את אלוהים... היתה ראות ככה ככה, ואחר כך הסתבר לנו שזה בגלל ששורפים יער סמוך. רגע, מה?

מסתבר שמדי פעם שורפים פה יערות , על מנת לחדש אותם. לאור כל השריפות באיזור חיפה זה נראה לנו הזוי למרי, אבל מדובר כאן בשריפות מבוקרות ומתוכננות. בכל מקרה, השרפות גרמו לכך שהחלון של אלוהים היה נראה קצת מלוכלך באותו הבוקר...

טל נהנה מגרנולה של בוקר לפני המשך הטיול

המשכנו בטיול ואז הגענו לנקודה אחרת מאוד יפה, שנקראת Bourkes luck Potholes , שזה בקיצור שפך של הנהר עם כמה בורות מים שהטבע יצר. זה היה מקום שבהחלט היה שווה עצירה.

יצאנו משם, ולאורך הדרך ראינו הרבה מאוד מקומות כאלה על צד הכביש שמוכרים כל מיני דברים. אפילו ראינו מספרה מאולתרת שעובדת על צד הכביש. מסתבר- שבגלל שיש אבטלה, אז אנשים מנסים להתפרנס בכל מיני דרכים - מוכרים כל מיני דברים (ניסו למכור לנו צב חי!) מציעים תספורת ובעיקר - המון מקומות לשטיפת הרכב - ראינו מעל עשרה מקומות כאלה לאורך קילומטר. עכשיו - תשכחו מתחנת שטיפה - מדובר באיש או אישה עם דלי... וכמו שהגברת הלבנה אמרה - השחורים אוהבים את האוטו שלהם נקי.

ובכל הזמן שטיילנו, מעין תפסה זולה באתר האוהלים, ואחר הצהריים יצאה לנסיעה ברחבי השמורה, ואז התמזל מזלה לראות את להקת האריות הנהדרת הזו: 

הערב ירד, וקמנו מוקדם בבוקר כדי לצאת להמשך הדרך. הכנו קפה ודיברנו עם השף ועם פרש׳ס, הסו-שף. היא סיפרה על תנאי העבודה שלה - עובדת חודש ואז יוצאת לשישה ימים הביתה. סיפרה שבבית יש להם באר עם מים, ואם נגמר- יש ברז מים ברחוב... לא קל.

למרות זאת, כל מי שאנחנו פוגשים כל הזמן מחייך - אנשים פשוטים עם שמחת חיים כנה ואמיתית. שמחנו להכין להם קפה תורכי של עלית עם כל כללי הטקס, וכמו שאפשר לראות בתמונה - הם נהנו ממנו מאוד - אז השארנו להם גם חבילה של עוגיות עבאדי, שישאר להם טעם ישראלי אמיתי מאיתנו .

יצאנו לדרך לכיוון שדה התעופה בדרך לכבוש עוד יעדים חדשים. הדהים אותנו לראות את רמת הדיוק של האנשים פה, וכל שעה שקבעו איתנו - כולם הגיעו בזמן, אם זה לאיסוף מנקודה אחת לאחרת (כי בספארי היינו ללא רכב) או לארוחות במסעדות. לכן בדרך לשדה, גילינו עדר פילים שהחליט לשבור עץ ופיזית לחסום את הכביש... לרגע תהיתי האם נגיע לטיסה בזמן, אבל הנהג הצליח לעבור את העץ (ובדרך נס לא להרגיז אף פיל) והמשכנו אל עבר שדה התעופה.

לאן טסנו? על כך בפוסט הבא...

לפוסט הזה לקח כארבע שעות להכתב. התחלתי בשעה שש בבוקר וכעת כבר עשר. ככה זה שק שיוריות האינטרנט היא לא משהו... מצד שני - לפרש׳ס בקושי יש מים זורמים בבית - אז אין לנו מה להתלונן....

רדף אחרינו קרנף

כשאני רואה דבורה בארץ, אני בדרך כלל זז הצידה. לא רוצה להתעסק. אבל באפריקה, כנראה שדברים עובדים אחרת, כי אני יושב צמוד לעץ שמכיל בתוכו צרעות מזמזמות, והגענו לסוג של הסכם -הן מזמזמות ואני כותב את הבלוג. בנתיים זה הולך לא רע... הקטע הזה בבלוג נכתב במקום ללא קליטת אינטרנט או סלולר, שמאפשר חיבור מלא לטבע (נו, כי אי אפשר להתחבר פה לשום דבר אחר...)

את החלק השני של הטיול התחלנו ביציאה בבוקר עם חבורת האופנוענים, מכאן סיטי לכיוון שדה התעופה ביוהנסבורג. עצרנו לתדלק וגילינו שמחירי הדלק זולים בחמישים אחוז

 מהמחירים בארץ! אחרי השוק הראשוני המשכנו הלאה בנסיעה שלקחה בערך שעתיים.

עלינו למטוס קטנטנן עם דיילת אחת שהיתה מאוד קשוחה ולא נחמדה. כשטל ביקש במהלך הטיסה להוציא את התיק שלו מתא האחסון, היא שלחה לו מבט כזה שהבהיר לו שעדיף יהיה אם ישב במקום... אז אחרי 50 דקות טיסה נחתנו עם המטוס הקטן (30 איש) בשדה תעופה קטן עוד יותר, אבל מדליק לגמרי. שדה התעופה נקרא סקוקוזה והוא מעוצב בטעם דרום אפריקאי יפיפה, המון חיות מעוצבות מעץ בתור הטרמינל הקטן, עם מסירה אישית של המזוודות של הנוסעים. כמה קטן השדה הזה? 3 טיסות ביום עמוס במיוחד...

ירדנו מהמטוס וכמו תיירים טובים עשינו איתו סלפי, הדיילת לא היתה בעניין... שילמנו דמי כניסה לפארק קרוגר (השדה הזה נמצא בתוך הפארק, ולכן מי שמגיע צריך לשלם עם ההגעה לפארק) . בקבלת הפנים (שנמצאת 3 צעדים אחרי שיוצאים מהמטוס, בערך) חיכה לנו נהג שלקח אותנו ללוד׳ג. הדרך הסלולה התחלפה חיש קל לדרך עפר, והנסיעה ארכה בערך שלושים דקות. לפתע, באמצע הדרך. - הנהג עצר והציע לנו לראות אריה! שמחנו על ההזדמנות שהתחלפה באכזבה - על צד הדרך היתה לביאה מתה, עם עדר של אוכלי נבלות על העץ לידה מחכים לשעת כושר. אנחנו עוד נחזור אליה...

הגענו לנקודת המפגש ושם עלינו על רכב ספארי - טויוטה לנד קרוזר ענק- עם נהג אחר. שוב נסענו עוד כמה דקות, עברנו ליד הלביאה (שנהרגה בבוקר) והגענו למתחם האוהלים.

מתחם האוהלים הוא חוויה. נקודה. מדובר בארבעה אוהלים מאובזרים היטב (כולל מקלחת ושרותים), ממוגנים בפני יתושים ומעוצבים בטוב טעם אפריקאי - בנוסף יש את הדק המרכזי שבו יושבים בערב אל מול המדורה, חדר אוכל לארוחת הצהריים, ערב ובוקר - ועוד איזור אירוח עם כורסאות נוחות במיוחד.

איזור האוהלים מגודר עם גדר חשמלית שמופעלת בלילה - אבל במשך היום דווקא לא. בזמן כתיבת השורות האלה עבר פיל ארבעים מטר ממני...

הגענו ושמנו את התיקים.- חיכתה לנו ארוחת צהריים קלה ואחריה ישבנו עם אנדרי - המדריך הדרום אפריקאי שלנו. הוא הסביר לנו קצת על המקום (עובד על סוללות, לוחות סולאריים וגנרטור במשך היום) ועל סדר היום. השעה היתה כבר ארבע אחר הצהריים  והוא הציע שנלך להתחיל להתארגן, כדי שנספיק לצאת להליכה. התארגנו על בגדים נוחים ועל מים ומצלמות, עלינו על הרכב, ולאחר נסיעה של כמה דקות פגשנו פיל ענק שעמד לו סתם כך. משם המשכנו עוד קצת בנסיעה, עד שבשלב מסויים אנדרי עצר את הרכב ואמר שיורדים מהרכב - ויוצאים להליכה. בטבע. עם החיות.

איתו , היה עמוס - סייר נוסף . שניהם היו עם כלי נשק - ירדנו מהרכב ועברנו תדריך בטיחות. יש אימרה שאומרת שהוראות בטיחות נכתבות בדם - במקרה הזה זה פשוט נכון כי הרבה מאוד בני אדם נהרגים על ידי חיות בדרום אפריקה. אנדרי הבהיר שחייבים לזוז בטור כולם ביחד, ובעת חירום אסור לברוח, ובטח שלא לרוץ. - בפרט שבכל הפארק יש רק 2 חיות שהן איטיות יותר מבני האדם - וכל השאר הרבה יותר מהירות. בשלב הזה עוד לא ממש ירדנו לסוף דעתו...

התחלנו בהליכה כשהשמש אט אט יורדת ורוח נעימה מלטפת את הפנים - ואז ראינו את החיה רצה - מנסה להסתתר - אבל אנחנו היינו מהירים יותר! אנדרי הכיר לנו את הצב הנחמד, ואמר הנה אחת משתי החיות שסיפרתי לכם עליהן - ואתם מהירים יותר ממנה... המשכנו בהליכה. תוואי השטח השתנו משטחים פתוחים לעשבים שיחים ועצים. הלכנו כנגד הרוח שליטפה את הפנים כך שהחיות לא יכלו להריח אותנו. אנדרי ביקש שנלך בשקט מוחלט, ללא דיבורים כדי שהוא יוכל להקשיב לחיות . קולות הציפורים ורשרושי העצים הביאו אותנו לשני פילים שעברו בסבך, ולאחר מכן לעד עדר זברות - וגם כמה אימפלות קפצו מסביב. הרגשנו נינוחים ורגועים אך יחד עם זאת לא שאננים. עברנו בנחל יבש, שם עצרנו ליד שלד ענק של קרנף. אנדרי סיפר לנו על הקרנף (רואה לא משהו אבל מריח מצויין) על המוח שלו (קטן ובמרכז הראש) לעומת הפיל (גדול ובמרכז הגולגולת) . קיבלנו הסבר מקיף על מה קורה כבשן של קרנף נכנסת לתוך מישהו, אנדרי יודע, כי מכרה שלו פגשה קרנף לפני שנתיים - הוא קרע לה את היד והיא פונתה במסוק. אחרי הסיפור המעודד הזה שמנו פעמינו בחזרה לרכב. היינו במרחק של 400 מטר מהרכב, כאשר לפתע טל שהיה אמצעי בטור - נקש באצבעותיו. - ואז הצביע קדימה.

לפגוש קרנף בטבע - זה מסוכן. לפגוש את אמא קרנפה שמגוננת על הבן שלה - זה ממש מסוכן. וככה הם עמדו שם מביטים עלינו בשלווה. אנדרי הורה מיד לסגת ולהתחיל ללכת אחורה  - לאט לאט, לא לרוץ ולא להתפזר - אבל מהרגע  הזה - הדברים קצת השתנו -  גור הקרנף הקטן שכנראה לא ראה חבורת אנשים צבעונית מימיו - החליט שהוא חייב לבחון אותנו מקרוב והתחיל לצעוד לכיוון שלנו. הוא באמת היה חמוד והייתי מעביר לו ליטוף על הצוואר - הבעיה היא שאמא שלו קלטה אותו צועד לכיוון שלנו - וכדי לגונן עליו - התחילה לרוץ - לכיוון שלנו. מדובר ברגע מפחיד עד אימה - וכן - זה בדיוק כמו שרואים בסרטים - רק מפחיד יותר - תתארו לעצמכם 3 טון דוהרים לכיוונכם  (2.5 טון האמא, עוד חצי טון הגור) במהירות של 45 קמ״ש - ואתם מסתתרים מאחורי שיח. קטן. 

בשלב הזה קרו שני דברים - אנדרי טען את הנשק ונכנס למצב ירי בעוד צמד הקרנפים דוהרים אלינו. עמוס - התחיל לעסוק קולות רמים ולצעוק על הקרנפים הדוהרים ואז - זרק עליהם מקל קטן. ממש קטן.אני כבר ציינתי שהמוח של הקרנף הוא פיצי? כי כנראה בזכות המקל הזה הקרנפית נבהלה ושינתה כיוון הרחק מאיתנו , ורצה אל האופק מרחק של עוד עשרים מטר,  

הרחק מאיתנו. זו היתה אחת החוויות הכי מטלטלות של היום הזה והצלחנו לעבור אותה בשלום. אם טל לא היה מבחין בהם בזמן, יכול להיות שהיינו בעמוד הראשי של ואיינט.

נרגענו קצת והגענו לרכב, שם עצרנו לשתות כוס יין ולהרגע מהחוויה.השמש שקעה ועל הפארק ירד הלילה.. עלינו לרכב והתחלנו בנסיעה חזרה אל מתחם האוהלים - שם חיכו לנו עם ארוחת ערב. בדרך הדלקנו פרוז׳קוטר ענק שהראה לנו כל מיני חיות שחיכו בסבך, ועוד שני קרנפים ענקיים שהחליטו לעמוק באמצע הכביש. הפעם היינו ברכב וקצת פחות מודאגים מהם...

הגענו לבסוף אל המתחם, שמנו את הדברים בחדר וחזרנו לחדר האוכל,, שם חיכתה לנו ארוחת ערב מפנקת עם 3 מנות ושירות אישי של חמישה כוכבים. איתנו לשולחן ישבו זוג גברים מארצות הברית וזוג נוסף מאוסטרליה, וכל אחד סיפר קצת על המדינה שלו - אבל בגדול כולם תהו מה יהיה עם טראמפ...

כוסות היין שקשקו ושאון הצלחות נדם, ואט אט התפזרנו לאוהלים לשיטת לילה מפנקת, תחת כילה באוהל. מדיי פעם התעוררנו בלילה, לקול צבוע שעבר וקרא קריאות בקול. או צרצרים שצרצור בקול תרועה רמה. כך זה נמשך עד השעה 4:45 בבוקר, כשעמוס עבר בין ארבעת האוהלים כדי להעיר אותנו לקראת יציאה נוספת לשטח. שמנו עלינו את מיטב בגדי החאקי ושוב יצאנו להליכת בוקר בספארי. בפעם הזו ראינו עדר קטן של גנו והמון המון חרא. אנדרי הסביר לנו שהחרא של הקרנף הוא סוג של פייסבוק - ומשמש גם לסינון טריטוריה וגם להעברת הודעות. כך שאם זכר אחר רוצה לשתות מבור המים שנמצא בטריטוריה של הקרנף, הוא צריך לחרבן ליד החרא של הקרנף השולט באיזור - וכך להודיע - הייתי פה - באתי לשתות מים. לעומת זאת - אם הוא יעשה את צרכיו במרכז החרא של הזכר השליט - זו קריאת תיגר עליו.

נקבות כמובן, מוזמנות לחרבן חופשי - הקרנף תמיד שמח למצוא חברות נוספות.

רגע, יש עוד קטע עם חרא.

המשכנו בהליכה ואנדרי הציע לנו לשחק במשחק שאמור להכנס למשחקים האולימפיים, אבל עוד לא קיבל אישור רישמי לכך. הוא ציין שהוא מחפש את האיזור המתאים לכך - ובאמת - אחרי כמה דקות הליכה עצרנו - ליד גושי חרא עגולים וקטנים - שמסתבר ששייכים לג׳ירפה. שעברה כאן לא מזמן. בשלב הזה עוד לא חשדנו בכלום. אנדרי ביקש שניקח ביד את אחת הגללים. לאחר חשש קל - כל הנוכחים הרימו גללים. בתוך חלק מהם היו זחלים. אנדרי ציין שהם חייבי להיות נקיים מחיות אחרות - גם פה לא חשדנו בכלום ולקחנו גללים ללא זחלים. אנדרי לקח מקל והתחיל להסביר את כללי המשחק. בעקרון - היום מתחרים דרום אפריקה, אוסטרליה, ארצות הברית וישראל  הוא מתח קו על הרצפה ואמר שצריך לזרוק את הגלל חרא שביד - הכי רחוק שאפשר - הוא הציע שהוא ידגים ויתחיל ראשון.

בשלב הזה אנדרי לקח את החרא, של הג׳ירפה ושם אותו בפה. הכין אותו בפוזיציה מדוייקת וירק מעבר לקו. שניה לאחר מכן הנציגים של ישראל ואוסטרליה פרשו מהמשחק - בעוד נציג ארה״ב החליט להענות לאתגר וגם הוא - ירק חרא של ג׳ירפה. התוצאות הסופיות - ארה״ב ניצחה, ודרום אפריקה נשארה עם החרא.

חזרנו בחזרה למתחם האוהלים אחרי החוויה הזו, ראינו עוד חיות נחמדות בדרך (תמונות בהמשך או בפוסט הבא)  והתיישבנו לאכול ארוחת בוקר מפנקת. בהמשך היום כל אחד פרש לאוהל לנוח (או לכתוב את הבלוג ) עד שירד הערב ומזג האוויר יתקרר קצת.

הפוסט הזה עולה לאויר ללא תמונות, בגלל שאין פה אינטרנט כלל, בתקווה שהפוסט הבא יכלול בתוכו המון תמונות וסרטים מדליקים - יש למה לחכות...

היום השני - יום מפיל

את הבוקר הזה התחלנו בשיחת טלפון מוקדמת במיוחד, בשעה 3 לפנות בוקר.  על הקו היה הנציג מחברת הכדור פורח, והוא הודיע לנו שבגלל תנאי מזג האוויר, לא נוכל לצאת לטיסה בכדור פורח כמו שתכננו.

טוב, זה היה נשמע די הגיוני, כי בדרך לפה היתה סופה נוראית שנראתה ככה,  ובהחלט הבנו למה הטיסה בוטלה.

 
אבל בבוקר, זה כבר היה נראה ככה:

החלטנו שכדור פורח זה לא מה שיפיל אותנו, בייחוד מכיוון שלבסוף לא עלינו עליו. אכלנו ארוחת בוקר במלון עם חבורת אופנוענים, בדיוק כמו שרואים בסרטים - עם חולצות תואמות וקולות רועמים - ויצאנו לדרך לפארק שנקרא פארק פילאנסברג, שממוקם כ 5 דקות נסיעה מsun city.

עלות הכניסה לפארק היא בסביבות ה 80 ראנד למבוגר, שזה בערך 25 שקל לאדם. שילמנו והתחלנו לנסוע בשבילי הפארק. רוב הפארקים בדרום אפריקה מתגאים בעובדה שאפשר לראות בהם את חמשת הגדולים - The Big Five - וגם הפארק הזה, שהוא הרביעי בגודלו במדינה - מתגאה בכך. שילמנו ונכנסנו לפארק.

בתוך הפארק מהירות הנסיעה מוגבלת ל40 קמ״ש בלבד, כדי שלא לרמוס חיות שמסתובבות בשטח, או כמו שכמעט קרה לנו - שלא ירמסו אותנו... ההתחלה היתה איטית משהו, בעודנו מתקדמים לאט לאט בפארק. ראינו זברה נחמדה, ואחרי זה עוד כמה, תאו(אים) . באיזור הפארק אין קליטה סלולרית בכלל, כך שהחלטנו להעזר בארבע רוחות השמיים כדי לנווט, וגם במפות של גוגל שדווקא תפקדו מצויין. הן לא הראו לנו איפה יש אריות, אבל בהחלט הראו איפה הפניה הבאה.

ובאמת, כשהגענו לפניה הבאה, החלטנו לרדת לאחת מדרכי העפר שיש בפארק, על מנת לנסוע קרוב יותר לאגם.  נסענו לידו ולאחר כעשרים דקות נסיעה איטית ומרתקת (כי כל רגע עצרנו לצלם עוד חיה, ועוד חיה) הגענו למבנה ממוגן מעץ, עם גדר חשמלית בצדדיו,  שהוביל אותנו היישר אל האגם , לאיזור מוצל ומקורה שם אפשר לשבת בשקט ולראות את החיות מקרוב מבלי להפריע להן.

כשנכנסנו, בדיוק יצא משם מישהו, ולחש לנו - תהיו בשקט... יש שם אריות! בשלב הזה קצת צחקנו, כי אריות עוד לא ראינו, אבל הנהנו לתודה עם הראש והמשכנו פנימה.
וכאן הרגע לעצור רגע ולהגיד מילה על האנשים בדרום אפריקה - בנתיים כל מי שפגשנו, באמת ניסה לעזור לנו - למרות שאנחנו עדיין לא סגורים לגבי הח׳ברה מאתמול בשדה התעופה...

אז נכנסו, ותפסנו מקום על הספסל, וחיפשנו את האריה. באמת מצאנו אותו - בקצה השני של האגם !!! רוצה לומר - גם עם המצלמות המשוכללות שלנו, הצלחנו לראות אותו - אבל ממש בקושי.

אז המשכנו לשמור על השקט ולצפות בעוד כמה חיות, והמשכנו הלאה בדרך. לאחר עצירה קצרה להתרעננות במרכז המבקרים של הפארק, ראינו שמגיעה שעת צהריים וכדאי שנתחיל לחזור. חשבנו מסלול מחדש ושמנו פעמינו לכיוון שער היציאה של הפארק, הפעם ממקום אחר.

לאחר נסיעה של כמה דקות, ראינו רכב שנוסע רוורס. ברגע הראשון זה היה נראה מוזר - אבל אני מניח שאם אתה בתוך רכב - ומולך בא פיל - כדאי שתיסע רוורס...

בעוד אנו תוהים האם גם עלינו לנסוע עכשיו ברוורס, טל צעק - יו!! זה לא עזר למד ההיסטריה באוטו (כי לא כל יום פיל ענק מתקדם לכיוון שלנו...) אבל מבט שמאלה הראה לנו שאנו נמצאים ליד פיל נוסף, אולי פילה - ענק ו.... לא זז לשום מקום.

אז צילמנו אותו קצת, ובנתיים הפיל התקרב והתקרב ואז... חתך ימינה אל עבר הפיל/ה ותאמינו לי - זה היה אחד הדברים הכי מדהימים שראינו היום . שתי חיות גדולות, עצומות בגודלן - נפגשות ומראות סימני חיבה אמיתיים אחד לשני - זה היה פשוט מחזה מרהיב. וכן - אפילו צילמתי את זה:

אחרי הפילים ראינו. כמה ג׳ירפות חמודות, ומשם המשכנו הלאה חזרה למלון, ושם - פגשנו קופים. המון קופים:

התארגנו ומיד יצאנו לזיפ ליין 2000. זה בעצם חבל פלדה שמתוח ממרומי הר לאורך 2 קילומטרים . קושרים את האדם המשוגע למעלה, ומשם יורדים במשך 2 דקות, 2 ק״מ במהירות של בערך 120 קמ״ש.למה ממוצעת? כי הגיעו כאן ל 183 קמ״ש...

החוויה עצמה מדהימה ומהנה - לא מפחידה בכלל - למרות שהמפעילים בהחלט מקפידים להדגיש שהיה להם מאוד נחמד לפגוש אותנו והם לא בטוחים שנתראה שוב... ככה נראית סצנת הסיום

 אחרי שהחזרנו דופק ונשימה, חזרנו חזרה למלון, אכלנו משהו, ויצאנו לסיור ספונטני ביער שמצאנו בתוך המלון (שאסור ללכת בו אחרי השעה 7 בערב, כי הוא מסוכן) . הנה כמה תמונות משם, כולל אורי כדורי ענק במיוחד שטל מצא והחזיק.

עכשיו ירד הערב, ואנחנו מתארגנים ליום הבא...

נחיתה והיום הראשון

את הדרך לדרום אפריקה התחלנו עם טיסה לטורקיה עם טורקיש איירווייז. הטיסה היתה קצרה ונעימה ואחרי שעתיים כבר היינו באיסטנבול בשדה התעופה. לאחר המתנה של בערך כשעה, עלינו על הטיסה לעבר יוהנסבורג.

לאחר זמן מה, קיבלנו תפריט מהודר עם כל מיני אפשרויות, שפירט מה יהיה לארוחת צהריים ומה לארוחת בוקר.

זה היה נחמד, עד שהגיעה הדיילת ודי הפכה את התפריט למשהו הרבה יותר פשוט, כששאלה

Chicken or Pasta?

ניסינו גם וגם, היה בסדר יחסית לאוכל של מטוסים...

אחרי 9 שעות טיסה נחתנו.כל התיקים הגיעו בשלום והתחלנו לחפש את סוכנות השכרת הרכב.השילוט היה קצת מוזר, כי הוא שלח אותנו למעבר תת קרקעי די ריק, כדי לעבור לצד השני של הכביש.

ירדנו לשם, ונצמדו אלינו שני בחורים כהי עור שיצאו מגדרם לעזור לנו... באופן מחשיד למדיי...

אבל הי -אנחנו מישראל והמצאנו את הקרב מגע! אז עשינו את הדבר המתבקש וחזרנו פנימה לשדה התעופה והלכנו בדרך עוקפת, עד שמצאנו את סוכנות השכרת הרכב, ובשעה טובה הצלחנו גם לקחת אותו.

הכבישים פה באיכות טובה, ויש אנשים עם שלטים בצמתים, וכל מיני אנשים בצידי הדרך שמוכרים את מרכולתם. עוד לא ניסינו לעצור, אולי בהמשך...

בנתיים ראינו גם טנדר פתוח שמסיע 2 עובדים מאחורה ותהינו האם מדובר בעבדים... אבל כנראה שלא... 

נסענו במשך עוד כשעה וחצי עד שהגענו לקומפלקס של שישה בתי מלון שנקרא סאן סיטי. לא ממש ברור לי איך הישראלים עדיין לא גילו את הפנינה הזו, אבל אפשר לבלות פה שבוע בכיף עם הילדים. יש פה פארק מים משגע, מסעדות לרוב, בריכות , מגרש גולף מהמם והמון פעילויות אקסטרים. קצת הצטערנו שאנחנו לא נשארים פה יותר מהיומיים שתכננו לעצמנו.

המלון עצמו מאוד ירוק ומסביר פנים, ומרוב שהוא ענק יש אוטובוס שמסיע ממקום אחד למשנהו, למשל לקזינו.

בשעות הערב שמעתי ציפורים שעשו המון רעש. חיפשתי קצת ואז מצאתי את הזוג הנחמד הזה, שהסתובב לו על הדשא בכיף.

וכעת, טל מעיין ואנוכי הולכים לשים את הראש על הכר, כי מחר מצפה לנו יום שכולו חוויה...

מצורפות כמה תמונות שצילמתי היום :-)

יוצאים לדרך!

לפני בערך חודש, פחות או יותר, קיבלתי אימייל קצת מלחיץ בשעות אחר הצהריים

״איפה אתה? - בדקנו ואתה לא נמצא במלון!!״

בדקתי, ובאמת לא הייתי במלון ... הייתי בבית. 

מסתבר שהחברה שמפעילה את הכדורים הפורחים באפריקה (כן, גם זה בתכנון) החליטה להקדים את מועד הטיסה של הכדור ב...חודש ולא הבינה למה אנחנו לא מגיעים לטיסה בזמן... אחרי כמה בירורים מהירים הסתבר שהם קצת טעו בתאריך...

דברתי איתם ווידאנו את התאריך החדש, בתקווה שהפעם הם לא יטעו.

בחודש האחרון למדנו עוד קצת על דרום אפריקה, למשל - יש שם אנשים שמציעים לכם לשמור על הרכב (וכדאי לזרום איתם, מסתבר). או שהסימונים על הכבישים קצת שונים מאשר אצלנו. מזג האוויר שם טרופי - חם וקצת גשום לפעמים - וצריך להתארגן בהתאם.

בינתיים, אני בהכנות אחרונות של הציוד לנסיעה,  מכין הרבה מאוד כרטיסי זכרון , סוללות ומצב רוח טוב

נשתמע ממש בקרוב...!

   

 

קצת כמו לאלף נמר

את הימים והשבועות האחרונים אני מעביר בהכנות קדחתניות לטיול. רכישת ציוד, תכנון מסלול והחלפת דיעות עם כל הנוגעים בדבר.

את יבשת אפריקה אני לא מכיר, זולת סיפורים ששמעתי, כתבות שקראתי ויתושה אחת שהרגתי, שאני די בטוח שהגיעה משם.  כדי לתכנן מסלול טיול ביבשת הזו, החלטתי להעזר בגוגל, ובאמת תוך מספר דקות הגעתי להבנה מופלאה שבאפריקה, דברים מתנהלים קצת אחרת, ואולי כדאי להרפות קצת מהמושכות ולתת למישהו שבאמת מבין לתכנן לנו את הטיול.

ובאמת, אחרי עוד כמה דקות בגןגל, הגעתי לאתר מאוד מאוד נחמד, מסביר פנים ובעברית, שאחד מהשרותים שהוא מספק הוא תכנון טיול בדרום אפריקה. החלטתי ליצור קשר ולבדוק, כמה יעלה התענוג. קיבלתי תשובה די מהר - האמת - ונאמר לי שתכנון טיול עבורנו, יעלה רק 250 שקלים.

בחישוב מהיר, 250 שקלים לשלושה מטיילים - נשמע כמו מתכון לא רע בכלל, והחלטנו ללכת על זה. מסרתי פרטים ראשוניים - מה מעניין אותנו, מה אנחנו אוהבים ו... איפה אנחנו רוצים להשכיר רכב.

כאן הגיעה שיטת רגל בדלת לידי יישום, ואני חייב לציין שקצת הופתעתי.

קיבלתי מייל בחזרה ממתכנן הטיולים שהוא מסתבר ישראלי שיושב ב...ישראל ובו נאמר, שמכיוון שהטיול כולל השכרת רכב (?) העלות שונה, והיא 250 שקל - לאדם. מכיוון שלא חשבתי לעשות את הטיול בדרום אפריקה על פיל (מה עשו לי החיות המסכנות שאני צריך לרכב עליהן?) החלטנו לחזור חזרה לגוגל , ולחפש אלטרנטיבות שיעזרו לנו בתכנון הטיול, וככה הגענו לדניאל.

את דניאל מצאתי באתר נחמד שסיפר על טיולים באפריקה. אחרי 2-3 דקות באתר, קפצה לי חלונית הצאט. דניאל היה שם. אמרתי לעצמי- מה כבר יכול להיות? ננסה.

נתתי לו כמה פרטים ראשוניים ודניאל אמר שהוא יארגן לי כבר איזו הצעה. לא תליתי בזה יותר מדיי תקוות, והמשכתי במחקר מעמיק באמצעות גוגל.

אחרי יומיים, נחת בתיבת המייל שלי אימייל מדניאל. ציפיתי למצוא דף עם כמה שורות, הצעת מחיר שמתארת בקצרה באיזה מקומות אני עומד לבקר.

במקום זאת, קיבלתי לינק לאתר, עם תוכנית טיול מפורטת, איך נוסעים, מה עושים, באיזה שעה קמים בבוקר - וכל זאת, עוד לפני שדניאל דיבר איתי על כסף. החלטתי להמשיך איתו, והתחילה חליפת מיילים מעניינת, שבה אני כותב לדניאל על הדברים שמעניינים אותנו, והוא מצידו מתכנן את הטיול, משנה את המסלול מוסיף מלון כזה או אחר, ומציע אטרקציה תיירותית שווה במקום שבו נהיה.

אחרי שסיימנו את כל הפרטים המעניינים של תכנון הטיול, הגיע הרגע המאתגר באמת - צריך לשלם לדניאל את הכסף, על מנת שיעשה בוקינג בכל המלונות ויזמין את הטיסות הפנימיות. אבל רגע, מי מבטיח לי שדניאל הוא באמת דניאל? יצאתי למחקר שוק קטן, על מנת לוודא שאין פה עוקץ ניגרי.

תחילה, פניתי לכל בתי המלון שדניאל שהציע, ושאלתי אותם האם הם עובדים עם סוכנות הנסיעות של דניאל. כולם ענו בחיוב.

משם, פניתי לגוגל street view , כדי לבדוק איך נראה הבניין שבו נמצאת סוכנות הנסיעות - ובאמת היה שם בניין. נטוש. כאן חשדתי...

בדיקה מעמיקה יותר גילתה שהבניין הסמוך הוא הבניין של סוכנות הנסיעות, ושגוגל street view קצת הטעה אותי :-) . נשמתי אנחת רווחה, והחלטתי לצאת לדרך עם ההזמנה.

העברתי את התשלום לדניאל ביום חמישי אחר הצהריים, הוא שלח לי מייל בחזרה וסיפר לי שהוא סיים לעבוד על 90% מההזמנה, ושלמחרת הוא ישלח את ההצעה מוכנה,  עם מספרי הבוקינג הרלוונטיים לכל מלון. הלכתי לישון בידיעה שלמחרת יש לי הצעה מוכנה לטיול.

יום שישי הגיע 

והוא בא בדיוק בזמן 

כמה שחיכיתי כבר בעצם 

למשהו מרגיע ואם הוא פה אז זה סימן 

שהלך עוד שבוע בא השקט

 (שווה ללחוץ על מילות השיר...)

באמת, יום שישי הגיע - אבל המייל מדניאל - דווקא לא. לא נורא, חשבתי לעצמי - בטח עדיין לא קיבל תשובה מאחד המלונות, אבל בטוח בתחילת השבוע נקבל את הכל.

יום שבת עבר לו, גם יום ראשון פתח את השבוע, ומכיוון שבדרום אפריקה לא עובדים ביום ראשון, חיכיתי בציפייה ליום שני - שגם הוא, עבר חלף לו ביעף, מבלי לשמוע שום סימן חיים מדניאל. גם מייל ששלחתי לו, נותר מיותם בתיבה ללא כל מענה...

קצת מלחיץ, לאור העובדה שלפני כמה ימים שילמתי סכום כסף מכובד למישהו שאני לא מכיר בדרום אפריקה, והבחור פשוט - נעלם.

ביום שני בערב פניתי לסוכנות הנסיעות עצמה, ושם דווקא ענו לי. אמרו לי שמחר דניאל חוזר אליי עם ההזמנה שלי - מוכנה. קצת נרגעתי, ובאמת ביום שלישי - לא קיבלתי שום דבר מדניאל.

פניתי אליהם שוב במייל, ושוב הם הבטיחו שהנה, ממש מחר - ביום רביעי - דניאל חוזר אליי.

תרגיל עוקץ מבריק או אמת לאמיתה?

ביום רביעי בצהרים שלחתי מייל לדניאל, וגם עליו - לא קיבלתי תשובה. כבר התחלתי לחשוב עם מי אני צריך לדבר במחלקת כרטיסי האשראי, על מנת לקבל החזר על עיסקה שלא יצאה לפועל, ועוד בדרום אפריקה.

החלטתי לשלוח מייל  נוסף לסוכנות, כדי לברר מה קורה עם דניאל. הבטיחו לי שם שדניאל דווקא הגיע כבר בבוקר, והוא עם האף דבוק למסך מאז, בעודו עובד על ההצעה שלי.

אחרי שעה לערך, הגיע מייל מפורט מאוד מדניאל עם כל תוכנית הטיול והתנצלות - מסתבר שאבא שלו התחתן בסוף השבוע ולכן הזמינות שלו היתה קצת נמוכה - מה שגרם לו לקצת איטיות עם ההצעה שלנו.

אז זהו, שלושים יום מהיום, ואנחנו בדרך לאפריקה...!

חיסונים

אחרי שעשיתי כמה שיחות טלפון ובירורים, מסתבר שלפני שיוצאים לדרום אפריקה צריך להתחסן.
מכיוון שאת החיסונים יש לבצע לפחות חודש וחצי -חודשיים לפני הנסיעה, בררתי לגבי מקומות פנויים שבהם אפשר להתחסן, והפור נפל על לשכת הבריאות בירושלים...

אחרי שנרשמתי דרך המוקד הטלפוני שלהם, הגיע היום המיוחד ויצאתי אל עבר ירושלים. מוקד החיסונים נמצא ממש ליד השוק, במרחק הליכה, מה שגרם לי מיד לשלוף את המצלמה...

שטפתי את העיניים בשוק, והמשכתי ללשכת הבריאות. בכניסה עומד שומר שמוודא שמי שמגיע לשם רשום אצלו (אי אפשר להכנס סתם ככה) ואחרי שני דלתות עץ, נכנסתי פנימה.

מילאתי טופס ששאל אותי לא מעט שאלות על ההיסטוריה הרפואית שלי, ואז הפנו אותי לחדר קטן שבו ישב רופא, עם תפקיד ממש קשה לביצוע...

הרופא הזה תפקידו לייעץ איזה חיסונים יש לקחת - אבל בפועל - הוא צריך להקשיב לאנשים ולשמוע על סיפור הטיול של כל אחד מהם - עבודה דיי מדכאת, חייב לציין... יחד עם זאת, הוא בהחלט היה מאוד אינפורמטיבי ואמר לי שאני צריך לעשות רק בערך שמונה (!) חיסונים, אבל לא לדאוג - רק חמישה מהם היום...

אחרי שהחזרתי דופק ונשימה זחלתי מהחדר שלו החוצה אל עבר הפקידה, שילמתי (לא מעט!!) על החיסונים וחיכיתי לתורי.

התור - מסתבר - הגיע די מהר - ונכנסתי לחדר שבו היו אחות עם מבטא אמריקאי ועוד אחות דתיה. הן סיפרו לי שהחיסונים לא נוראיים ושיהיה בסדר. בטח- מה כבר יכול להשתבש?

עמוס בכל האושר הזה ותהיות למה אני עושה את זה לעצמי, הפשלתי שרוול והאחות הדתיה דקרה אותי פעמיים ביד. לא היה נורא. לקחתי אויר והפשלתי את היד השניה כדי לקבל עוד שתי מנות של חיסונים ביד השניה.

גם את זה עברנו, ואז הגיע תור הירך. הוילון נסגר ואז האחיות התחלפו, כי כנראה שלאחיות דתיות אסור לראות ירכים של גברים. סבבה - מכבד את זה - וככה פגשתי את האחות האמריקאית שנתנה לי עוד חיסון אחד אחרון.

עכשיו נותרו לי ״רק״ עוד שלושה חיסונים שאותם אני צריך להשלים בהמשך הדרך....

אחד הדברים המעניינים שגיליתי בטיול הקצר הזה לירושלים, הוא של-מלריה אין חיסון - אלא כדורים מונעים, אותם יש לקחת לפני ההגעה לאיזור המלריה, ואז להמשיך לקחת אותם עוד כשבוע אחרי היציאה מהאיזור המסוכן.

בעקבות זאת, יצאתי אל עבר בית המרקחת כדי למלא את התיק בכדורים שונים מכל טוב, בתקווה שלא נצטרך אותם כלל....

תודה רבה לכל מי ששלח לי טיפים באמצעי המדיה השונים - אני עובר עליהם בימים אלה ומיישם לקראת הטיול הקרב ובא...